בית המשפט המחוזי בחיפה פרסם (יום ד', 10.10.07) את דבר הרשעתו של תושב חיפה אסף בן דוד בקשירת קשר לסייע לג'יהאד ובמגע עם סוכן חוץ. בן דוד הורשע בגין הסכמתו לרכוש עבור מחבל ג'יהאד עימו היה בקשר, כמות גדולה של חומצה חנקתית המשמשת מרכיב בהכנת חומרי נפץ. כמו כן עמד עימו בקשר באמצעות ערוץ תקשורת סודי.
לכאורה, מדובר בחשיפת חוליית ג'יהאד, אלא שאסף בן דוד במקור הוא חוסאם סואפטמה מטובאס ואחיו סאלח סואפטמה היה מחבל ג'יהאד מבוקש שנהרג בדצמבר 2006 בחילופי אש עם צה"ל.
מדובר בתיק שהוא "מעין מיקרו-קוסמוס של הטרגדיה ישראלית פלשתינית", כתב השופט יצחק עמית. לדבריו, חוסאם סואפטמה יליד 1968 מהכפר טובאס שבשומרון בן למשפחה של שישה בנים וחמש בנות. עבר להתגורר בישראל בתחילת שנות התשעים. הוא התגייר ונשא לאשה יהודיה אזרחית ישראלית. מנישואין אלו נולדו ארבעה ילדים ולאשתו שלושה ילדים מנישואיה הקודמים, שהצעיר בהם משרת היום בצה"ל. "חוסאם שינה את שמו לאסף בן דוד, ובשנת 1996 קיבל אזרחות ישראלית. מאז מתגורר בחיפה ועד למעצרו עבד כעובד קבלן בבתי הזיקוק".
בעקבות מותו של אחיו, החליט חוסאם סואפטמה לשוב ולהתאסלם וזאת בבית הדין השרעי בחיפה. הוא טען כי עשה זאת כיון שבקרב אנשיו מתייחסים אליו כאל יהודי "בעוד שבישראל מתייחסים אליו כאל מוסלמי".
סואפטמה נעצר והואשם כאמור בקשירת קשר לסייע למחבל ג'יהאד, אחיו, ובקשר עימו. בהרשעה כתבו השופטים, אילן שיף, יצחק עמית וחני הורוביץ כי "בבסיס הקשר בין חוסאם לאחיו סאלח, עמדה הסכמה כי חוסאם יסייע לסלאח. "המניע להסכמה זו אם ביקש הנאשם לפגוע בבטחון המדינה או שמא ביקש לרצות את אחיו להתקרב אליו, אינו מעלה או מוריד לצורך הרשעה בעבירת הקשר". הם הוסיפו כי "הקשר בינו לבין אחיו לא היה קשר תמים אלא קשר שבבסיסו הסכמה לפעול לבקשתו של אחיו באופן שיש בו כדי להביא לפגיעה בבטחון המדינה".
הם דחו את טענתו של סואפטמה כי בשל "קשר הדם" בינו לבין סאלח אחיו "מבחינה מוסרית ערכית לא ניתן היה לצפות ממנו שיסגיר את אחיו, גם לא על מזבח בטחון המדינה". לא מדובר "בהתנגשות בין חוק וקרבת משפחה", כתבו השופטים,"סואפטמה לא נדרש לא על-ידי המחוקק ולא בעת תחקורו בשב"כ לאחר חזרתו בית הוריו, להסגיר את אחיו. המחוקק היה ער לקושי הנדרש מאדם להסגיר את קרוב משפחתו ולכן נקבע סייג בחוק העונשין לגבי עבירת החיפוי. 'הוראות סעיף זה לא יחול על בן זוג, הורה, צאצא, אח או אחות של אדם שזמם או עבר עבירה'. בכך הכיר המחוקק בנטיה הטבעית של אדם שלא לפעול נגד קרובו, והכיר בערך התא המשפחתי, גם על חשבון הערך המוגן של בטחון המדינה".
אלא, ש"אין המדובר בעבירת החיפוי אלא בעבירת הקשר, בנכונותו של חוסאם לשתף פעולה עם אחיו. לגבי עבירה זו גם קרבת דם מדרגה ראשונה אינה יכולה להצדיק, גם לא מהצד המוסרי ערכי, כטענת חוסאם, את ההסכמה לסייע לאחיו בפעולותיו נגד המדינה".
בסיכום הדברים כתבה השופטת הורוביץ כי חוסאם ואחיו סאלח "חברו למטרה משותפת לפעול יחד לסייע לאויב. בין השאר אספקת חומר מסוכן לאוייב. בכך התמלאו רכיבי עבירת הקשר שיוחסה לחוסאם".