ביום כלולותיו החליק החתן על רחדת הריקודים ונפגע בגופו. החתן עתר לחיוב אולם השמחות וחברת הביטוח שלה. ביהמ"ש חייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 109,235 ש"ח.
ביום הכלולות הכין נציג אולם האירועים שולחן עגול, עליו העלו את החתן והכלה. בטרם עלה התובע לשולחן, נשפכה שמפניה על רצפת רחבת הריקודים, ואף נציג מאולם השמחות לא טרח לנקות ולייבש את הרצפה בטרם עלה התובע על השולחן. הסוף כבר ידוע, תוך כדי ירידתו של התובע מהשולחן, החליק מהרצפה הרטובה ונפגע בגופו.
בית המשפט ערך את הדיון בהתייחסו לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המותנה בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: העדר ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע הנזק; הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעות היתה שליטה מלאה עליו; אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה. נטל השכנוע לקיומם של תנאי הסעיף מוטל על התובע הטוען לקיומם על-פי מאזן ההסתברות.
בנסיבות המקרה, קיומו של התנאי הראשון לא הוכח, שכן התובע העיד באופן חד-משמעי על השתלשלות קרות התאונה ומה גרם לנפילתו. היות והתובע ידע כיצד קרתה התאונה, נטל הראיה מוטל עליו.
בדיון פס"ד בית המשפט התייחס ליסודות הנדרשים להוכחת עוולת הרשלנות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית (טכנית ונורמטיבית), התרשלות, הפרת חובת הזהירות, וגרימת נזק כתוצאה מאותה התרשלות.
אין מחלוקת שבמקרה הנדון חלה על הנתבעת, כמפעילת אולם אירועים, חובת זהירות מושגית כלפי מוזמני האירוע. השיקולים העיקריים שיש לשקול ביחס לחובת הזהירות הקונקרטית הינם, מחד - מידת הסיכון להתרחשות הנזק ושיעור הנזק שהיה צפוי בהתממש הסיכון, ומאידך- עלות אמצעי הזהירות שהיה ניתן לנקוט כדי למנוע סיכון זה.
בית המשפט ציין, כי החלקה כשלעצמה אינה מלמדת באופן ברור, על כך שמדובר בהתרשלות של האחראי להחזקת המקום בו אירעה. אולם, במקרה זה הנתבעת צריכה לצפות כי אדם הרוקד ברחבת ריקודים עלול להחליק ולהיפגע, בין אם הוא מועלה באמצעות פלטה לגובה ובין אם הוא מורד באמצעות הפלטה בסמוך אל הקרקע ומנסה לרדת ממנה, בייחוד כאשר מדובר באזור בו קיים קהל רב של רוקדים אשר מתנועעים ומקפצים בשמחה וקל וחומר כאשר רחבת הריקודים היא רצפת שיש מחליקה ורטובה מנוזל.
היות והוכחה חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת כלפי התובע, בית המשפט הכריע כי הנתבעת כבעלת אולם אירועים צריכה היתה לצפות את קרות אירוע התאונה, בעת ירידתו או קפיצתו של החתן מאותה פלטה אל רצפת הריקודים החלקה, שעלולה להיות רטובה בנוזל כלשהו.
עוד נקבע, כי הנתבעת לא עשתה דיו על-מנת לשמור באמצעים סבירים על רחבת ריקודים כרחבה בטוחה לריקודים, ובכך הפרה את חובת הזהירות שחבה כלפי התובע.
הנתבעת היתה צריכה לדאוג שלא תהיה גישה לפלטות למי ממוזמני האירוע, בוודאי שלא תשמש כאמצעי להרמת בעלי השמחה ברחבת הריקודים, ומכל מקום היה עליה לאסור את לקיחת פלטת השולחן, שאינה מיועדת מלכתחילה להרמת אנשים, משלא עשתה כן לא יצאה ידי חובתה לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם שמירה על רחבת ריקודים בטוחה.
בית המשפט ציין, כי נוזל ברצפת שיש מחליקה ברחבת הריקודים במהלך האירוע, הינו מצב בלתי נסבל, ועל-מנת לדאוג לרחבת ריקודים בטוחה, על מחזיק אולם שמחות לדאוג תמיד כי נוזלים או חומרים אחרים הנשפכים ברחבת הריקודים ינוקו בהקדם המיידי ולא רק בהפסקות, זאת גם אם הניקיון יפריע לריקודים.
בשורה התחתונה, בית המשפט הדגיש כי אם הנתבעת היתה עושה את מה שמוטל עליה, כמו למשל דואגת למשטח ריקודים לא מחליק, או נותנת הוראות בדבר ניקיון רחבת הריקודים, או דואגת לפיקוח אפקטיבי לשם מניעת הכנסת פלטות לרחבה – ייתכן ופגיעתו של התובע היתה נמנעת.
לאור הממצאים, ביהמ"ש פסק לתובע 10% נכות תפקודית זהה לנכות הרפואית. אולם השמחות וחברת הביטוח נאלצו, כאמור, לשאת בנזק ולפיכך חוייבו בתשלום של למעלה מ-100,000 ש"ח.
