בית משפט השלום בתל אביב חייב את חברת הביטוח הראל לשלם פיצויים בסך כ-362 אלף שקל למורה לגיאוגרפיה שקפצה מסלע גבוה בעת טיול שנתי ונחבלה. הסכום נקבע לאחר ניכוי רשלנות תורמת של המורה ותשלומי המוסד לביטוח לאומי. השופטת זהבה אגי פטרה את משרד החינוך מכל אחריות לפציעה.
המורה, מירי קליין, בת 57, השתתפה ב-1992 בטיול של כתות י"ב בבית הספר המקיף על שם גינסברג ביבנה, לפארק תמנע. מדריכה מטעם חברת "דרך ארץ" הובילה את התלמידים לאזור הקשתות בפארק. התלמידים טיפסו על אבן הצור שבחזית הקשת ושם שמעו הסבר. לאחר מכן עברו דרך הקשת לצידה האחורי והמשיכו בהליכה על משטח צר וגבוה. המדריכה הורתה לתלמידים לרדת מן הקשת באמצעות ישיבה על המשטח העליון, דחיפת הגוף קדימה בעזרת הידיים לצורך מתן תנופה, ונחיתה בשטח הנקיק, בעומק של כ-3 מטרים, על חול זרוע באבנים ובסלעים. מכיוון שלא הייתה דרך אחרת לרדת, קפצה גם המורה, נחבלה בצד הימני של גופה, ראשה נחבט בסלע וקרסולה נפגע.
לימים התברר למורה, שמסלול ההליכה המסומן הורה על פנייה שמאלה לפני העלייה לקשת. וכי הטיפוס לרחבה העליונה היה מיועד לקבלת הסבר על הקשת בלבד, ולא היה מקום לעבור דרכה ולקפוץ לתוך הקניון.
על החבלות מקפיצתה הגישה המורה ב-1994 תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח הראל שביטחה את "דרך ארץ", שבינתיים פורקה, ונגד משרד החינוך. חברת הראל הודתה באחריותה רק לאחר שהתברר במשפט שמדריכת הטיול סטתה מהשביל המסומן. משרד החינוך כפר באחריותו מכל וכל.
בפסק הדין קבעה השופטת זהבה אגי כי מכיוון שהמורה שימשה מדריכה בחברה להגנת הטבע היא הייתה צריכה להיות מודעת, יותר מאנשים אחרים, לחובה שלא לסטות משביל מסומן. לפיכך קבעה השופטת כי למורה היה "אשם תורם" בשיעור 10%.
לעומת זאת קיבלה השופטת את טענת משרד החינוך כי אינו אחראי לטיולי בתי ספר, וכי גם לא הוכח שהתרשל במקרה הנדון.