לעמותת "תנו לחיות לחיות: הגיעה קריאה בדבר 100 יונים המחפשות בית, למקום נשלח צביקה תמוז ממוקד חי שתיאר את הסיפור:
השובך המטופח המה בעשרות יונים יפיפיות, בשלל צבעים וצורות. חלקן התהדרו בציצית על ראשן ניפחו את החזה כמו רצו לומר אנו המלכים עם כתר על הראש וחלקן התהדרו במניפת נוצות על רגליהן וסובבו סחור סחור כדי להראות את הנעליים המפוארות שלהן.
עולם ומלואו נתגלו בו בשובך, אהבה, קנאה, ריב שכנים, גידול הילדים וגם ידעה רוזה לספר על בגידה. "בהתחלה חשבתי כמו שכולם אומרים זוג יונים שלעולם לא נפרדים אבל פתאום ראיתי זכר אחד עוזב את בת זוגו שדגרה על הביצים ומחזר אחרי נקבה רווקה".
רוזה נאלצה להתחיל לטפל ביונים לאחר שבעלה נעצר ונכנס לבית הכלא, אך רוזה אוהבת חיות אמיתית שמודיעה לתנו לחיות לחיות על הרבה בעלי חיים במצוקה בעיר טבריה בה היא מתגוררת, הבינה שלא תוכל להעניק ליונים טיפול מקצועי, ולפתור בעיות רפואיות כפי שעשה בעלה שהיה מקדיש שעות ארוכות לטיפול וניקוי השובך. בנוסף, מבחינה כלכלית לא היתה יכולה להרשות לעצמה לקנות מזון ותרופות, ועכשיו שנשארה ללא מקור פרנסה וצריכה להאכיל את ילדיה.
אך רוזה מיאנה למכור את היונים, על אף הצעות שהגיעו אליה ממספר אנשים שהציעו סכום כסף שהיה יכול לעזור לה בקניית מזון למשפחתה, אך רוזה שדואגת מאוד לבעלי החיים העדיפה להתקשר לתנו לחיות לחיות שימצאו את הפתרון הכי טוב שיש. כשצלצלתי אליה לברר את הכתובת אמרה לי שאני אבוא מהר כי נשאר לה אוכל רק עוד ליום אחד. להאכיל כ100- יונים דרוש הרבה אוכל. רוזה תדרכה אותי איך להגיע למקום ואז נזכרתי בקולה, לפני כשנה הודיעה לתנו לחיות לחיות על חמור במצוקה שצולע ברגלו והילדים מתעללים בו ואז נשלחתי לחלצו.
כשסיפרתי לה שבאתי אז לחלצו שמחה מאוד וזכיתי לשלל ברכות. העמסתי את הקרון להובלת בעלי חיים גדולים בהרבה כלובים, וכששחררתי אותם בשובך בחווה שלי מיהרו לנסות למצוא כל זוג את פינתו בה יוכל להמשיך בחייו בחיזורים האינסופיים שאילו היו בני האדם נוהגים כך לאחר שבאו בברית הנישואים אולי לא היה אחוז גירושים גבוה כל כך".