בית משפט השלום בראשון לציון חייב (יום א', 14.10.07) עורך דין לשלם פיצויים בסך 20 אלף שקל לעורך דין בגלל הוצאת לשון הרע בזמן דיון משפטי, שהתקיים בשנת 2003 לפני השופט הרווי גרובס בבית משפט השלום בנתניה. כמו כן חויב לשלם שכר טירחת עורכי דין בסך 5000 שקל.
במהלך הדיון אמר עו"ד עמית דולב: "חברי אמר שדרכי לנהל תיקים על-ידי הטעיית בית המשפט.השופטת גרסטל הציעה גישור ואנו הסכמנו". על כך השיב עו"ד נפתלי קפשוק: "חברי הציע לי בתחילת הטיפול בתיק שהצדדים כל אחד יוותר על התביעות שלו. אני נכוויתי מחברי בצורה רצינית למרות שהשקעתי עבודה רבה והיום הוא אומר שהוא לא הציע. חברי מאיים עלי בהוצאה לפועל. אין ברירה לנהל את התיק".
"הטעיית בית המשפט"
עו"ד דולב סבר כי האמירה "חברי אמר שדרכי לנהל תיקים על-ידי הטעיית בית המשפט" והאמירה "אני נכוויתי מחברי בצורה רצינית למרות שהשקעתי עבודה רבה והיום הוא אומר שהוא לא הציע", היו בבחינת הוצאת לשון הרע. ועל כך הגיש את תביעתו נגד עו"ד קפשוק.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על תחולת ה"חסינות" המוקנית להתבטאויות של עורכי-דין אגב דיון שיפוטי, לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.
יש או אין חסינות?
עוד קפשוק טען כי החסינות חלה על אמירותיו. עו"ד דולב סבר שאין החסינות חלה. בנוסף על כך טען קפשוק כי חלה עליו ההגנה של "אמת בפרסום", וההגנה של תום הלב בהבעת דעה.
בפסק הדין קבעה השופטת ד"ר איריס סורוקר כי שני הצדדים מסכימים ששתי האמירות שנאמרו לפני שופט ובאולם שבו ישב קהל וייחסו לעורך דין הטעיה, הטילו דופי ביושרו ובאמינותו של עורך דין. לגבי השאלה אם החסינות שמעניק החוק לדבריו עורך דין במסגרת דיון משפטי חלה גם על מקרה זה, כתבה השופטת כי יש לבחון אותה לפי שני מבחנים: האם ההתבטאות הייתה רלוונטית לדיון השיפוטי, ואם כן האם היא היא הייתה "מידתית וחריפותה לא חרגה "מעבר לנדרש".
לדקדק ולהיזהר
בעניין תביעתו של עו"ד דולב, קבעה השופטת כי "אמירה המייחסת לעורך דין שכנגד מעשה הטעיה, המכוון נגד בית משפט, עלולה לפגוע באמינותו כקצין בית המשפט. יש בה גם כדי לפגוע בשמו הטוב בקרב השומעים הנוכחים באולם. זוהי אמירה המכתימה את עורך-הדין בפגיעה בטוהר המידות ומטילה ספק ביושרתו. מקום שבו הטוען מעלה טענה מעין זו, עליו לדקדק ולהיזהר, שלא יכפיש את שם חברו לשווא". השופטת קבעה כי קפשוק לא הוכיח כי חלות עליו ההגנות שטען להן, ולכן פסקה כי אין לו חסינות לפי חוק איסור לשון הרע.
אין להפריז בנזק
אשר לשיקוליה בקביעת גובה הפיצוי, ציינה השופטת כי אין להפריז בעוצמת נזקו של התובע וכי התרשמה שקפשוק "לא התבטא מתוך זדון או רשעות". היא גם נתנה משקל לכך שהאמירות הושמעו בפורום קטן יחסית -- עורכי הדין ולקוחותיהם. לעומת זאת, הביאה בחשבון גם את הימנעותו של קפשוק מלהתנצל על דבריו.