יש מתנדבות?

לא היה קשה למצוא את האדם הנכון ללכת איתי ל"קולומבוס". רוני אולי נראה לאדם הרגיל כקיבוצניק חובב גזוז, היורד על איזה פיינט מיץ תפוזים בדרכו לרפת או לשדה (או מה שזה לא יהיה שהם עושים שם), אבל רבותי, הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים! רוני אינו קיבוצניק רגיל. אב אמריקני ומשפחה במנצ'סטר פיתחו אצל הקיבוצניק המסוים הזה מנהגי אכילה ושתייה ההולמים יותר נער קולג'. תוסיפו לזה את העובדה שהבחור גם עובד כל היום בלהזיז איזה משהו די כבד מנקודה א' לב' ובחזרה (עסקי סאונד, אל תשאלו) ותבינו לבד שהבחור היה מאד מרוצה לשמוע שאנחנו הולכים בערב לביסטרו בנוסח אנקל סם. עקרונית, רוני יהיה מרוצה מכל מקום שיסכים לתת לו בירה, כך שלא צפיתי שיהיו לו בעיות מיוחדות ב"קולומבוס", על חמשת סוגי הבירה מהחבית שלו ועוד מבחר נאה של בקבוקי בירה. מה שלא צפיתי מראש זה שיתברר כי למעשה המקום הוא פחות או יותר ההגדרה של רוני לבר- אלכוהול ואוכל. אוכל - לא חטיפים, לא נשנושים, לא "איזה משהו קטן ליד הבירה". אוכל! יחסית לבר, ובעצם לכל מסעדה, תפריט האוכל של קולמובוס עשיר ומגוון באופן יוצא דופן ונע בין תאילנדי, מקסיקני, פסטות, וכמובן בשר. ההתחלה היתה צנועה, מה שקצת הפתיע אותי לאור הכרותי עם קיבתו של רוני. ליד החצי טובורג (18 שקל) והמוחיטו (36 שקל) הזמנו גם כנפי באפאלו (29 שקל) וחלת בצל (28 שקל), שהיתה אכן בגודל של חלה נאה. מה שהיה נחמד בכל העסק הזה היה התוספת המפתיעה של רוטב חזרת לחלת הבצל, שהחזיר אותי בבת אחת לארוחת ראש השנה בבית סבתי עליה השלום. למה באמת לא משתמשים יותר בחזרת? מישהו צריך להוביל את הקאמבק של הרוטב הזה. היום על הגפילטע-פיש, מחר על כל העולם, זה מה שאני אומר. בכל מקרה, מבחינתי שתי המנות הנדיבות האלו היו מסכמות היטב את פרק האוכל בערב. והנה, מה אתם יודעים, התברר לנו שהבעלים החדשים הוא בנוסף לכך גם ספק בשר ופירות ים רציני, שעובד עם מיטב מסעדות העיר. האינפורמציה החדשה, ביחד עם עוד בלאדי מרי (30 שקל), מיד הציתה בנו תיאבון מחודש. אנחנו אומנם קיבלנו אנטרקוט 350 גרם מעולה (79 שקל) ומנה יפה של קלמארי מטוגן עם רוטב אלי-אוליו מצוין (59 שקל), אבל... רגע אחרי שסיימנו את המנות הגיע לשולחן לידנו המבורגר, שנראה כל כך טוב עד שהוציא מרוני את ההצהרה הנוגה "אח, איך לא חשבתי על זה". את העצב הזה אפשר היה להפיג רק בפאי תפוחים עם גלידה (29 שקל) וקינוח עתיר שוקולד בעל השם ההולם "חלומות מתוקים" (30 שקל). בדרך חזרה רוני עדיין ביכה את אובדן ההמבורגר, אבל למרות זאת נראה לי שהוא היה מרוצה. רק עוד משפט אחד - בקולומבוס לא מעשנים בפנים, וזה מורגש. למי שבאמת צריך, יש גם בר נחמד בחוץ, שפועל בסופי השבוע.