בית המשפט המחוזי בתל אביב נתן (יום א', 14.10.07) תוקף של פסק דין להסדר בין שני מתרגמים שהסתכסכו על תרגום הספר "אחותי ואני" של פרידריך ניטשה.
עם ההסדר הגיע לסיומו סכסוך "יצרי" לשון השופט שמואל ברוך על זכויות היוצרים של הספר, בין המתרגם אייל לויין שיוצג על-ידי עו"ד אלון לוין, לבין בעלת כתב היד ומי שהייתה אמורה לערוך את הספר, הלית יריב ישורון ובעלה ישעיהו יריב, שיוצגו על-ידי עו"ד יריב.
ישורון: התרגום קלוקל תחילת הפרשה בשנת 1999 כשהלית ישורון ראתה את תרגומו של לוין, עורך לילה ועורך לשוני בהארץ, לחיבור הפילוסופי של סרן קירקגור. היא בקשה מלוין לתרגם את כתב היד בבעלותה של פרידריך ניטשה "אחותי ואני". במשך שלוש שנים שקד לוין על התרגום אך לאחר שראה את העריכה של ישורון דרש שלא לפרסם. הוא אף פנה לבית המשפט בטענה כי הוא בעל זכויות היוצרים, ודרש למנוע את הפצת הספר. ישורון טענה מצידה כי התרגום של לוין היה "קלוקל" עם שפה "ארכאית מליצית ומיושנת" וכי היא נאלצה לתרגמו מחדש. הספר שיצא לבסוף היה בעצם יצירה שלה.
בדיון ציין השופט כי מדובר בסכסוך "יצרי ביותר וגלש למחוזות רבים ומגוונים שבינם לבין מלאכת תרגום טהורה אין ולא כלום". דבריו כוונו להסתבכותו של הסכסוך בין השניים והגעתו אל מוספי העתונים וזאת על-רקע התקפתה בביתה של הלית ישורון. ישורון הותקפה זמן קצר לאחר שבית המשפט דחה את תביעתו של לוין נגדה. החשד נפל על לוין והוא אף נעצר כחשוד בפרשה למשך חמישה ימים. לבסוף שוחרר מחוסר אשמה. הפרשה עוררה תסיסה בקהיליה הספרותית וכיכבה בכותרות העתונים.
למה העיתון מגן על גופים בעלי עוצמה? לוין אמר בראיון לעיתונאי חנן עמיאור כי במשך עשר השנים שבהן עבד כעורך לילה בהארץ, שלח לממונים עליו אינסוף שדרים שבהם תהה על "מדיניות העיתון שהיא לשתף פעולה עם המשטרה". לדבריו, קולו היה "כקול קורא במדבר". הוא ציין כי נראה היה לו "שלעתים קרובות רודפים גופים חזקים אחר איש אחד ולא הבנתי מדוע העיתון מגבה דווקא את הרודפים. למה העיתון מגן בכזו חמדה דווקא על הגופים בעלי העוצמה? אני לא מבין מי אמור להגן על האזרח הקטן? הסיפור הזה הותיר בי צלקת וסטיגמה, שאני רואה בעיני בני הקטן. אדם כמוני נותר חסר אונים אם העיתונות אינה משרתת אותו. גם אחרי שהשתחררתי עוד ניסו להפריח מעלי עננה מחשידה. לצערי הרב שימשה העיתונות בפרשה זו, ובהתלהבות רבה, כמגביר קול בלתי מבוקר של הכפשות, ובלי לעשות את המאמץ העיתונאי המינימלי המצופה כדי להגיע לחקר האמת, והיא לא היתה כל-כך קשה להשגה".
ניתן לעשות שימוש ב"נוסח הראשון" פרשה זו של הסכסוך בין שני המתרגמים על נוסח התרגום באה כאמור לסיומה בהסדר. השופט קבע כי על-פי ההסדר רשאי לוין לעשות שימוש בתרגום שלו "הנוסח הראשון" ולהוציאו לאור כרצונו. נדחתה דרישת ישורון לחייבו בהחזר כספי ששולם עבור התרגום במקרה שיפרסם לוין את גירסתו. השופט קבע כי "במקרה בו יפרסם התובע את הנוסח הראשון של התרגום בין באמצעותו ובין כל דרך אחרת, לא יהיו הנתבעים זכאים להחזר כספי כלשהו".