בית המשפט העליון ביטל (יום א', 21.10.07) עונש מאסר בפועל של מנהל חברת אס-אר-אס אלי שיפמן אשר הורשע בעבירות של הסדר כובל. השופטים דבורה ברלינר, אדמונד לוי ואסתר חיות קבעו כי העובדה שמשרד הביטחון היה מודע לשותפות בין שתי החברות שהורשעו בהסדר הכובל, ואף עודד את השותפות ביניהן, מעוררת "אי נחת", שיש לבטא אותה בביטול עונש המאסר בפועל של אחד מבעלי החברה.
לפני כשנתיים הורשעו בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים בגין הסדר כובל, אלי שיפמן מנהל חברת אס-אר-אס ואהוד ארזי מנהל חברת טגר. השניים כרתו הסכמים סודיים לצורך עסקות רכישת עודפי ציוד צבאי בעיקר תעופתי ממשרד הביטחון. מדובר בציוד שרוכז במה שכונה "מחסן 4000". על השניים נגזרו עונשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וקנסות.
בערעור שהגישו השניים, שיפמן באמצעות באי-כוחו עו"ד יעל גרוסמן, נאוה ורבקסל וסאלי ליבט, וארזי באמצעות עו"ד קרגולה ורות כהן מרכוס, נטען בין היתר להגנה מן הצדק לאור העובדה כי משרד הביטחון היה מודע לשותפות ביניהם ואף עודד אותה.
משרד הביטחון "עודד" קרטל השופטת דבורה ברלינר דחתה את הערעור על ההרשעה. "בסופו של יום ובשקלול הנתונים אני סבורה שהעמדתם של המערערים לדין הייתה ראויה", כתבה. יחד עם זאת התייחסה ברלינר למודעות של משרד הביטחון לשותפות בין שתי החברות והורתה על ביטול עונש מאסר בפועל של שיפמן.
בהחלטה כתבה ברלינר כי "משרד הביטחון לא פסל שיתוף פעולה בין הקניינים, שכן להשקפתו הלם הדבר את האינטרס שלו. מסר זה הופנם על-ידי אנשי העסקים שהיו במגע עם משרד הביטחון, ביניהם המערערים. בחלק מהמקרים - האירועים נשוא האישום הרביעי והשישי - היה משרד הביטחון מודע באופן ספציפי לשיתוף הפעולה ובאירוע נשוא האישום השישי אף עודד אותו. בשאר המקרים לא הוכח שמשרד הביטחון היה מודע לשיתוף הפעולה הקונקרטי". היא הוסיפה כי בנושא זה מקובלת עליה עמדת המערערים "בנסיבות אלו יכול ותיצור תחושה של אי נוחות. הנה היא מדינת ישראל - בידה האחת מעודדת, ולוּ בעקיפין, התנהגות מסוימת ובידה השנייה מעמידה בגינה לדין פלילי".
עם זאת, אין מדובר במצב שבו הרשות "יזמה את הפעילות העבריינית או הדיחה את הנאשם לביצועה. ברוב המקרים אף לא היה מדובר בעידוד מפורש לשיתוף פעולה, אלא רק ביצירת אווירה כללית אוהדת". יתרה מכך הוסיפה ברלינר "אין מדובר ברשות הפועלת בכובעה השלטוני. משרד הביטחון פעל, במקרים נשוא כתב האישום, כגוף פרטי המבצע עסקות מסחריות ולא כרשות העוסקת באכיפת חוק או יישום מדיניות שלטונית. עובדה זו מפחיתה את הבעייתיות שבהעמדה לדין, הגם שאינה מבטלת אותה".
"הרהור נוסף" בעניין שיפמן חלקו של משרד הביטחון הצטמצם לדבריה, "למעורבות מסוימת ביצירת הרקע למעשים. למעורבות כזו ישנו משקל מסוים, הגם שהוא נמוך ביחס למשקלו של עידוד מפורש... הוא איפשר רכישות משותפות של קניינים אולם לא יזם אותן. אין מדובר בפרישת מלכודת ל-אס-אר-אס או לחברות אחרות... גם אנשי משרד הביטחון לא נתנו את הדעת לשאלה אם מדובר בהסדר כובל. בנסיבות אלו ידיעתו של משרד הביטחון גם אם יוצרת חוסר נוחות וחוסר נחת אינה עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
ברלינר הדגישה כי יש לערוך הפרדה בין מעמד טגר לצורך הענישה לבין זה של חברת אס-אר-אס. עניינם של טגר "לא מעורר אפילו התלבטות של ממש. מדובר בהתנהלות מכוונת ושיטתית שחזרה על עצמה בכל האישומים שמדובר בהם. בית המשפט קמא הזכיר לעניין זה את הגשת ההצעה הפיקטיבית ואכן יש בנתון זה נסיבה לחומרא לצד העבירות עצמן".
לעומת זאת, עניינו של שיפמן "לאור הזיכוי מהאישום הראשון (עסקת חלקי חילוף מיראז'ים ר.א.) מחייב הרהור נוסף...יש להתערב בענישה שהוטלה על מערערי אס-אר-אס. זיכויים של אלה מהאישום המרכזי צריך למצוא ביטוי של ממש בענישה. אציע איפוא לחברי לבטל לחלוטין את המאסר בפועל ולהותיר את המאסר על תנאי בלבד. כמו כן להעמיד את הקנס על חברת אס-אר-אס על סך 60 אלף שקלים ואת הקנס על שיפמן על סך 30 אלף שקלים".