מחקר שנערך באחרונה על-ידי קבוצה של מומחי-תחבורה בארץ מוכיח כי נהגים צעירים וחסרי-ניסיון מעורבים בתאונות-דרכים רבות דווקא בשנה הראשונה והשניה לנהיגתם. הדבר נכון, בעיקר, לגילאי 18-23. מכל מקום, מרבית התאונות קורות לנהגים שגילם הוא פחות מ-30. יש גם הבדל בין גברים לנשים: אצל נשים חל שיפור בנהיגה כבר מהשנה הראשונה לניסיונן המעשי, ואילו גברים זקוקים לניסיון בן חמש שנים, לפחות, להבטחת השתפרותם בנהיגה.
מצב רגשי המחקר העלה כי הסיבה למעורבותם של נהגים צעירים בתאונות, בעיקר גברים, נעוצה במידה רבה בכך שמכונית משמשת להם סמל למעמד, לבגרות ולעצמאות. היא יוצרת בצעירים רבים תחושת עוצמה וכוח ומסמלת את השתחררותם מעול הסמכות המשפחתית. לרבים משמשת המכונית מכשיר לפריקה של רגשות-איבה מודחקים ולביטוי הקונפליקט הרגשי והמרד בסמכות.
תפקיד זה, הניתן למכונית מהירה ורבת-עוצמה, הופך אותה לנשק מסוכן, כאשר הופכת ההגזמה בנהיגה שלילית - במהירות רבה, בחוסר-זהירות ובהתעלמות מהחוק, תוך הפגנה של מעשי-גבורה - לאמצעי להשגת פיצוי וסיפוק ל"אני הנחות". השימוש במכונית הופך, איפוא, להיות מכשיר לביטוי מצב רגשי ומאבד ממטרתו ככלי-תעבורה. כך, למשל, הופכת נהיגה מהירה ומסוכנת אמצעי-פורקן למתח, ביטוי-כעס על אורות הרמזור המשתנים, על נהגים איטיים ועל הולכי-רגל. זהו גם ביטוי לרגשות-כעס על מיגבלות ההורים והמשפחה, על ריב עם החברה, והפגנה של ביטחון עצמי מופרז.
מינימום הכרחי אשר לנהגים המבוגרים קובע המחקר כי גם להם יש בעיות רבות הקשורות בירידה בכשרים המוטוריים עם הגיל. המחקר מטעים שהמצב האופטימלי של הכשרות לנהיגה הוא, בדרך כלל, בגילים 30-45.
לאחר גיל 45 מתחילה להסתמן ירידה איטית, אך הגבלה מעשית תורגש רק אחרי גיל 60. העובדות מוכיחות, לדברי המחקר, כי נהגים שלמדו לנהוג בגיל מבוגר מעל 35, יגיעו לשיא-כושרם בגילים 45-50, וישיגו את המינימום ההכרחי לנהיגה כשרה, אך לא יגיעו לרמתם של נהגים באותו גיל, שהחלו לנהוג בגיל 20. המצב יהיה חמור במיוחד לגבי נהגים שהחלו לומדים נהיגה בגיל 50 ויותר. אלה יתקשו רבות מבחינה פסיכומוטורית, בהתמצאות, במהירות-תגובה ובבטיחות על הכביש.