החוקרים דיווחו על 887 מקרים של פסוריאזיס בקרב האחיות שלקחו חלק במחקר, שארך 14 שנה.
בהשוואה לנשים שמעולם לא עישנו, הסיכון לפסוריאזיס היה גבוה יותר ב-37% בקרב המעשנות לשעבר וגבוה ב-78% בקרב מעשנות בהווה. וככל שהמשתתפות עישנו יותר לאורך השנים כך גבוה יותר היה הסיכון שלהן, ונדרשו מספר עשורים לאחר הפסקת העישון לפני שהסיכון חזר למצב של נשים שלא עישנו.
צוות החוקרים גילה גם כי חשיפה לעישון פסיבי במהלך ההריון או במהלך גיל הילדות קשורה גם היא לעלייה בסיכון לפסוריאזיס.
עורכי המחקר, מבית הספר לרפואה הארוורד שבבוסטון ומאוניברסיטת בריטיש קולומביה שבונקובר, קנדה, אמרו כי הממצאים מספקים תמריץ ברור לאנשים הסובלים מפסוריאזיס להפסיק לעשן כמו גם לאלו הנמצאים בסיכון למצב.
מעבר להשפעות הפוטנציאליות על הפסוריאזיס, הפסקת עישון תביא לתוצאה רפואית כללית טובה יותר אצל חולי פסוריאזיס, שלעיתים קרובות סובלים מתחלואות הקשורות לעישון.
הפסקת עישון עשויה להוריד את רמת הדלקתיות בגוף הנובעת מעישון על-ידי הורדת רמות התאים החיסוניים במחזור הדם.
מומחים שהגיבו לממצאי המחקר הדגישו כי מאז ומעולם ממליצים רופאים לאנשים הסובלים מפסוריאזיס להפסיק לעשן לטובת בריאותם הכללית ולשיפור מצב הפסוריאזיס.
המחקר הנוכחי מראה כי קיים קשר מוצק בין עישון לסיכון לפתח פסוריאזיס וממצאים כאלו מחייבים בבירור מחקר נוסף.
יחד עם זאת הדגישו כי כדאי לזכור שפסוריאזיס הוא מצב מורכב ביותר וישנם אנשים הסובלים מהמצב שאינם מעשנים ומעולם לא עישנו.
