בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום ג', 30.10.07) עתירות של שני אסירים שנידונו על סמך עסקת טיעון ל-10 שנים על הריגה, שוד ופריצה לדירה, נגד החלטת ועדת השחרורים גוש מרכז לדחות את בקשתם לנכות שליש מתקופת מאסרם ולשחררם על תנאי, למרות התנהגותם הטובה. השופטים אברהם טל, יהודית אמסטרדם ורות לבהר שרון פסקו בעתירותיהם של השניים, אביב לוי ואבנר יפרח, בנפרד.
בהחלטת ועדת השחרורים בעניין לוי נכתב כי אומנם התנהגותו בכלא והמוטיבציה שהוא מגלה בעבודה הן נסיבות חיוביות, אך הן אינן שקולות נגד חומרת נסיבות ביצוע העבירות, היצר לבצע אותן, העובדה ש-10 שנות מאסר שנגזרו עליו קושי מבטאות את חומרת העניין, והתנגדות משפחת הקורבן שאין ניתן להתעלם ממנה והעובד שלוי לא שילם אגורה מהפיצוי שחויב לשלם.
בדיון בבית המשפט המחוזי טען עורך דינו של לוי כי אין לו יכולת כלכלית לפצות את משפחת הקורבן, וכי אין להתחשב בהתנגדותה לשחרור משום שהיא הסכימה לעסקת הטיעון.
המדינה, שהתנגדה לשחרורו של לוי, טענה כי נסיבות ביצוע העבירות מלמדות על אכזריות קיצונית של לוי ומעידות שהוא מסוכן.
אין להכביר מלים בהחלטתם לדחות את עתירתו קיבלו השופטים את עמדת המדינה וציטטו את דבריה של שופטת בית המשפט העליון טובה שטרסברג כהן על מעשיהם של לוי ושותפו: "אין להכביר מילים על הזוועה והאכזריות שבשוד ובמעשים האכזריים שעשו השניים, שפרצו לדירה, באם ובבתה. גרימת מותה של האם בנסיבות בהן נגרם המוות, אכן מהווה עבירה במדרג הגבוה ביותר של הריגה ולא מן הנמנע כי אלמלא עסקת הטיעון, ניתן היה להרשיעם בעבירה חמורה יותר ולהשית עליהם עונש חמור יותר".
לגבי יפרח, החליטה ועדת השחרורים שלא לשחררו לא רק בגלל התנגדות משפחת הקורבן אלא גם כדי להעביר מסר לאחרים שהיא מביאה בחשבון את חומרתם היתרה של מעשים מן הסוג שעה. הוועדה גם קבעה כי אינה בטוחה שהחרטה שהביע האסיר באוזניה נובעת משכנוע פנימי עמוק.
שילם פיצוי רק לצורך הדיון בוועדה הוועדה ציינה שליפרח יש עבר פלילי לא קל ואילו ללוי אין עבר פלילי. עם זאת, בניגוד ללוי, פיצה יפרח את משפחת קורבן העבירה, כפי שנצטווה לעשות בגזר הדין שאימץ את עסקת הטיעון.
גם בעניינו של יפרח התנגדה המדינה לקבלת עתירתו, בנימוק שהוא מסוכן, לא הוכיח חרטה כנה, ושילם את הפיצוי שהוטל עליו לא במועד שנקבע אלא לקראת הדיון בשחרורו, ולאחר שנוכח לדעת שאחד הנימוקים לאי שחרורו של לוי היה שלא שילם את הפיצוי.
שלוש השופטים קיבלו את עמדת המדינה וכתבו, בין היתר: "איננו מקבלים טענת ב"כ העותר ולפיה התחשבה הוועדה שלא כדין בנסיבות החמורות שהביאו למותה של קורבן העבירה ושגתה בכך שהביעה דעתה על הסדר הטיעון מכוחו נגזר דינו של העותר. הוועדה הייתה רשאית להתייחס לנסיבות החמורות הנ"ל, שכן אלה מלמדות על מסוכנותו של העותר, והיא לא הביעה דעתה על הסדר הטיעון, אלא ציטטה בסיפא החלטתה את דברי בית המשפט בעניין זה". השופטים הוסיפו כי גם התחשבות ועדת השחרורים בעמדת המשפחה הייתה סבירה ומוצדקת.
