בעלת מכונית שנרשמו על שמה עבירות תנועה ברישום הפלילי של המשטרה למרות שאת העבירות עבר אחיה שנהג במכוניתה, נתקלה בסירוב של ארבעה בתי משפט, ובהם בית המשפט העליון, לאפשר לה להסב את העבירות על שם האח. התוצאה של פסקי הדין, שהאחרון שלהם ניתן (יום ג', 30.10.07) בבית המשפט המחוזי בירושלים, היא שהאשה, ציפורה רייני כוכבי, תישאר בעיני מערכת אכיפת החוק עבריינית תנועה על עבירות שלא עשתה - משום שלא דאגה לשינוי הרישום בתוך הזמן הדרוש על-פי החוק.
האח עבר את העבירות בשנים 2005-2004 ונרשמו לו דוחות. הדוחות הגיעו לא לכתובתה הנוכחית אלא לבית הוריה משום שזו הייתה הכתובת שהייתה רשומה על ניירות הרכב. האח שהתגורר אצל ההורים שילם את הקנסות. אחותו טוענת כי לא ידעה על כך, וכשהתברר לה שגם הרשעות על עבירות קנס נרשמות במרשם הפלילי פנתה לרשויות התחבורה ולמשטרה לתקן את הרישום. הם סירבו והפנו אותה לבית המשפט לתעבורה, אך בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שעברו "שנים" מיום ביצוע העבירות.
לא שינית את הכתובת? זבש"ך! היא ערערה על כך לבית המשפט המחוזי, והערעור נדחה. לכן ביקשה רשות ערעור לבית המשפט העליון. הבקשה נדחתה, ובית המשפט העליון כתב בהחלטתו: "אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת, וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה, וזוהי גם חובתו על-פי חוק, כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום שבו לא עשה כן לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו".
עם זאת, קבע בית המשפט: "אין פירוש הדבר כי בהכרח נסתם הגולל על יכולתה של המבקשת לעתור לביטול ההרשעה באמצעות הכללים הקבועים לכך בדין".
השופט: היא ידעה לפיכך, עתרה האשה לבית המשפט לתעבורה וביקשה לבטל את פסק הדין. השופט אברהם טננבוים דחה את העתירה וקבע כי אין כל ספק שהאשה ידעה או יכלה לדעת על הדוחות, שכן הם נשלחו לבית הוריה ומי ששילם את הקנסות היה אחיה. השופט גם קבע כי ברגע שמסרה את הרכב לשימושו של אחיה, הייתה צריכה להביא בחשבון כי אם יעבור עבירות, הן יחולו עליה, כבעלים.
השופט ציין כי מדובר ברישום פלילי - תעבורתי, שחלות עליו הוראות דין מיוחדות, שלפיהן רואים את הבעלים הרשומים של הרכב כמבצע העבירה, אלא אם כן הוכיח מי נהג ברכב אותה שעה, "והכל במגבלות הזמן שנקבעו".
הדעת וההיגיון של השופט על כך ערערה האשה לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שדחה את הערעור כתב השופט עזרא קמא: "הסבת דוח לפני תשלום הקנס או אחרי התשלום למי שנהג בפועל ולמעשה ברכב, יכול שתיעשה במועד הקבוע לכך בדין. בעל הרכב שנרשמה לחובתו הרשעה עקב תשלום הקנס בגין דוח העבירה, רשאי להתגונן מפני הרשעה חלוטה רק אם יוכיח כי לא ידע ולא היה יכול לדעת על הדוח ועל תשלום הקנס", כתב השופט קמא.
לדברי השופט, "הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה הייתה לדעת על הדוחות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על-ידי אחיה".
