האם הפרש גבהים בין משטח דשא למדרכה - מסוכן לציבור? סבטלנה לסקר, בת 37, תבעה מעיריית הרצליה לפצות אותה על נזק גופני משום שמעדה ונפלה לפני כ-4 שנים כאשר ירדה ממשטח הדשא בחוף זבולון למדרכה.
הדיון התקיים (יום ה', 25.10.07) בבית משפט השלום בתל אביב ובו טענה לסקר שהפגיעה בקרסול שלה נבעה מהעובדה שדווקא במקום שבו נפלה לא הייתה אבן שפה, מדרגה המפרידה בין משטח הדשא למדרכה. לטענתה, אילו הייתה שם אבן שפה לא הייתה נופלת.
העיריה טענה שאין שם כל מפגע, וגם לא הוכח שהאישה נפלה דווקא שם. לדברי העיריה, פיקחה על המקום באופן שוטף ומעולם לא דווח לה על מפגע כלשהו.
ליתר ביטחון, הגישה העיריה הודעת צד ג' לקבלן הגינון וטענה שלפי ההסכם ביניהם יהיה הקבלן אחראי לתיקון כל נזק או קלקול.
הקבלן טען כי לא הוכח שהתרשל וכי בצע עבודתו נאמנה וככל שהיה מפגע האחריות רובצת לפתחה של העיריה.
מפגע מועד לפורענות בפסק הדין הדגיש השופט אברהם קסירר כי התאונה אירעה משום שהייתה חסרה במקום אבן שפה. הפרש הגובה במקרה זה הוא פגם ומפגע המועד לפורענות, קבע השופט. עם זאת, ציין כי אין להמעיט מהאשם התורם של האדם שנופל. לפיכך, חייב את העיריה לפצות את לסקר ב-15 אלף שקל.
השופט פטר את קבלן הגינון מאחריות. הוא קבע כי על הקבלן הוטל להקים גינה, ולא אבני שפה, וכי ההסכם בינו לבין העיריה חייב אותו לפצות אותה רק אם תהיה תקלה "תוך כדי העובדה".
