תקדים: בורר הודח בגלל שהסתיר מידע

בצעד תקדימי הדיח בית המשפט המחוזי בחיפה (יום ה', 1.11.07) את הבורר, השופט (בדימ.) יהושע לויט, וביטל החלטת ביניים שלו, בפרשת "הקבוצה הפולנית". השופטת שולמית וסרקרוג קיבלה בכך בקשה שהגישה קבוצת ליברמן - בראשה עומד צדיק בינו, נגד הבורר. ההחלטה שקיבל באפריל 2005, שייחסה לבינו עבירות פליליות חמורות, בוטלה אף-היא. בינו, הנחשב לאחד מאילי ההון בישראל ובנקאי בכיר, חשוד גם עתה בביצוע עבירות מרמה בפרשה, שהיתה ועודה אחד מספיחי פרשת פז. ההחלטה להדיח, למעשה, את הבורר, מהווה ניצחון לצדיק בינו, לפחות בשלב זה. שכן, הוא מבטלת פסק בורר שהפליל את צדיק בינו וייחס לו, ולגורמים נוספים, ביצוע עבירות מרמה חמורות ביותר, וחייבה את קבוצת ליברמן לשלם לאר-בי פיצויים וכספים בהיקף כספי כולל של עשרות מיליוני דולרים. עתה, נוכח ביטול פסק הבורר, יאלצו הצדדים לבצע מחדש את הליך הבוררות או לפנות ישירות לבית המשפט - כדי שיכריע בסכסוך המתמשך ביניהם. השופטת קיבלה את טענת קבוצת ליברמן כי הבורר בסכסוך בינה לבין הקבוצה הפולנית בעניין מניות פז, לא הביא לידיעתם, כי לפני שהתמנה לבורר ניהל אישית משא-ומתן עם חברת פז בקשר להקמת תחנת דלק וכי המו"מ לא צלח. המדובר בתחנת דלק שביקש לויט להקים על מגרש של אימו. הבוררות נגעה למחלוקת על אופן התנהלותה של קבוצת ליברמן לגבי הסכם בינה לבין חברת ארט-בי, השייכת לקבוצה הפולנית. המחלוקת קשורה לרכישת מניות חברת פז בידי קבוצת ג'ק ליברמן. ב-1988 רכשה הקבוצה מהמדינה 75% מהמניות, באמצעות חברת אלטין. ב-25% המניות הנותרות החזיק גד זאבי. ב-1989 רכשה קבוצת ליברמן גם את המניות של זאבי.

חשדות פליליים

ארט-בי, הנתונה כיום בפירוק, נוסדה בידי ארבעה אזרחי פולין, ובהם בגשיק, שניצלו את המערכת הבנקאית בפולין, הוציאו סכומי אשראי גבוהים, ולאחר מכן רוקנו את קופתה של חברת ארט-בי לחשבונות פרטיים מחוץ לפולין, ובכללם גם בישראל. בין קבוצת ליברמן לבין הקבוצה הפולנית נוצרו יחסים עסקיים. באמצעות חברת אלטין נערך הסכם בין קבוצת ליברמן לקבוצה הפולנית, ועל-פיו יקצו לבגשיק 50% ממניות אלטין, שהחזיקה במניות פז. עוד הוסכם, כי מכירת המניות לא תיעשה לצד ג', שכן על-פי הסכם רכישת המניות של פז מהמדינה, מכר מניות לצד ג' מותנה באישור שר האוצר, במשך שלוש שנים. לאחר שיוחסו לקבוצה הפולנית חשדות למעורבות במעשים פליליים, עוכב אישורו של שר האוצר, ולכן פעלה קבוצת ליברמן להחזיר את מניות פז שמכרה לקבוצה הפולנית. לצורך זה, הגיעה קבוצת ליברמן להסדר עם ארט-בי כי נגד החזרת מניות פז לחברת אלטין, תסכים לסייע לחברה. אבל גם ביניהן התגלעה מחלוקת בדבר היקף שיתוף הפעולה המתחייב ביניהן וסכום ההחזרה. כדי ליישב מחלוקת זו חתמו הצדדים באוגוסט 1997 על הסכם בוררות, ועל-פיו היה על הבורר לדון ולהכריע אם קיימת חבות כלשהי של קבוצת ליברמן כלפי ארט-בי, ובאיזה תחום. על-פי ממצאיו בסוגיה זו, היה על הבורר לדון ולהכריע בתביעה הנגדית של קבוצת ליברמן. תחילה היה הבורר השופט (בדימ.) דב לוין אך הוא הלך לעולמו לאחר שמיעת העדויות, ובמקומו מונה ב-2002 השופט לויט לבורר. בהחלטת ביניים שנתן השופט לויט הוכרעה המחלוקת בשאלת האחריות של קבוצת ליברמן כלפי ארט-בי, שהיא חברה הרשומה בפולין ומצויה היום בהליכי פירוק. הבורר קבע שקבוצת ליברמן הפרה את התחייבותה לשיתוף פעולה עם ארט-בי. כמו כן קבע כי הייתה הטעייה מצד קבוצת ליברמן בנוגע לשווי הזכויות על-פי הסכם אלטין לרכישת 50% מניות חברת פז.

פרשת המגרש בחדרה

לאחר מתן "החלטת הביניים" ביוני 2005 ביקשה קבוצת ליברמן להדיח את הבורר ולבטל את החלטת הביניים. קבוצת ליברמן טענה כי נודע לה שהבורר שהוא בעל זכויות במגרש של כ-2,132 מ"ר ברחוב צה"ל בחדרה, יחד עם בני משפחתו הקרובים, וביקש להקים שם תחנת תדלוק. עקב כך נוצר קשר בינו לבין חברת פז והמגרש נמצא מתאים להקמת תחנה שלה. לויט ניהל אישית את המו"מ יותר מחצי שנה, עד תחילת 2001, כשנה לפני מינויו לבורר. המו"מ הממושך כמעט הצליח, אך פז החליטה משיקולים של כדאיות עסקית לסגת מהמו"מ, ולהתמקד בתחנות שהכמויות הצפויות להימכר בהן גדולות מ-250 ק"ל לחודש. לטענת קבוצת ליברמן, נובע מכך שלויט צפה הטבה מההסכם אך תוחלתו נכזבה, ולכך היו השלכות משמעותיות מבחינה כספית. חודשים ספורים לאחר סיומו של המו"מ שלא צלח, הופקדה תוכנית מפורטת להקמת תחנת תדלוק אחרת של חברת דור סמוך למגרש של משפחת לויט ובאותו צד של הכביש. התוכנית אושרה בפברואר 2002, חודשים אחדים לפני מינוי לויט לבורר. תחנת דור שהוקמה שם הצטרפה לתחנת תידלוק של סונול הממוקמת כ-100 מטר ממגרשה של משפחת לויט, אף היא באותו צד של הכביש. שתי תחנות התדלוק עיקרו למעשה את הפוטנציאל של תחנת דלק רווחית על המגרש ונכזבה ציפייתם של משפחת לויט. אומנם ניצב על המגרש מבנה שמשמש חשמליה ומיזוג אויר לרכב, אך אין להשוותו להעלאת שווי המגרש ולתמורה הצפויה אילו הייתה מוקמת עליו תחנת תדלוק.

מידע רלוונטי ומהותי

קבוצת ליברמן טענה כי מידע זה היה רלוונטי לנושא הבוררות, משום שאחת השאלות העיקריות נגעה למחלוקת כיצד נרכשו מניות חברת פז בידי קבוצת ליברמן. בהחלטת הביניים של הבורר אף נאמר במפורש שקבוצת ליברמן ניהלה בפועל את חברת פז, כבעלת שליטה בלעדית, גם בעת ש-50% מהמניות שהחזיקה אלטין נמכרו לקבוצה הפולנית. בבקשתה מהבורר לפסול את עצמו ואת החלטתו טענה קבוצת ליברמן כי הבורר היה צריך להביא לידיעתה את דבר קיומו של המשא-ומתן בינו לבין פז ואת דבר כישלונו. היא הדגישה כי די למעשה במראית קיומו של חשש לנגיעה אישית כדי להעביר בורר מתפקידו. ארט-בי טענה בתגובתה, בין היתר, כי הבורר לא ייחס חשיבות למו"מ בין חברת פז לבין משפחתו, ולא עלה בדעתו לקשור את הדברים לבוררות. ארט-בי גם טענה כי יש סבירות גבוהה שקבוצת ליברמן ידעה על המו"מ אך שמרה על טענותיה למקרה שתפסיד בבוררות.

הבורר סירב לפסול עצמו

בהחלטתו ביולי 2005 לדחות את הבקשה הבהיר לויט כי המגרש היה שייך לאמו ז"ל וכל ההכנסות מהנכס היו רק של אימו. הודעה על כך נמסרה גם ליורם כהן מחברת פז בעת המו"מ. בפועל לא היו ציפיות לרווח עתידי. כמו כן התברר שלא יינתן היתר בנייה לבנות על המקרקעין, ולכן לא הייתה אכזבה מן המשא-ומתן והעובדות שמסרה קבוצת ליברמן אינן נכונות, בלשון המעטה. הבורר גם כתב כי מעמדה של פז במחלוקת שהייתה נתונה לבוררות, לא הייתה חברת פז צד. אומנם במהלך הבוררות עלתה סוגיית השליטה במניות אלטין שהחזיקה בפז, אך אין בכך כל רלוונטיות למו"מ שנוהל, מאחר שפז עצמה אינה בעלת כל מעמד בבוררות. הבורר ציין, כי טענת קבוצת ליברמן נוגעת ל"קשרים" שלו כביכול לא עם יריבתה בבוררות, אלא עם חברה הקשורה לקבוצת ליברמן עצמה.

אין תקדים

לויט הדגיש כי לא נמצא בפסיקה בישראל מקרה דומה שבו עתר צד לפסלות שופט או בורר משום שגילה לאחר שניתן פסק-בוררות שאינו לרוחו על אודות קשרי השופט עם גוף הקשור עם הצד העותר. הבורר מצא לנכון להוסיף, כי לדעתו, עשתה קבוצת ליברמן שימוש בטענת הפסלות למטרה זרה וכי בקשת הפסילה באה עקב הסתייגות קבוצת ליברמן מתוצאת הפסק החלקי. עקב החלטה זו, ביקשה קבוצת ליברמן מבית המשפט המחוזי בחיפה להורות על פסילת הבורר ועל ביטול החלטת הביניים.

האם עו"ד קירש ידע על המו"מ

בהחלטתה בחנה השופטת וסרקרוג את השאלה אם ידעה חברת ליברמן על המשא-ומתן בין לויט לבין פז. מתברר כי עו"ד גדעון קירש, בנו של עו"ד מיכה קירש המייצג חלק מקבוצת ליברמן בבוררות, ליווה את הבוררות עד שנת 2000 בעת שעבד במשרדו של אביו. בזמן המ"מ בין לויט לבין פז היה היועץ המשפטי של חברת פז. אבל בתקופה הראשונה היה בחפיפה עם היועצת המשפטית הקודמת, שוש רוזן, ולכן ניתן לקבוע כי למרות שהיה למעשה היועץ המשפטי של פז לא ניתן לייחס לו ידיעה ממשית על המו"מ עם הבורר. השופטת ציינה כי גם מתוך המסמכים עולה כי עו"ד גדעון קירש לא ידע על קיומו של המו"מ. מי שניהל את המו"מ מטעם פז היה יורם כהן, שאינו משפטן אלא נציג מהחטיבה העסקית. ואת הליווי המשפטי נתנה עו"ד תמר מונד. לגבי השאלה אם לא ידע קירש על המו"מ באמצעות מידע מאחרים, הסתמכה השופטת על עדותו של קירש כי רק לאחר מתן "החלטת הביניים", שהייתה, כהגדרתו "אכזבה גדולה למשפחת ליברמן", התקשר אליו מודי בן ש"ך, מנכ"ל פז, וסיפר שפנה אליו יריב רייכר ואמר לו שמאוד משונה שהבורר, שהוא זוכר אותו כמי שניהל מו"מ על הקמת תחנת דלק ולבסוף בוטל ההסכם, לא הביא עובדות אלה לידיעת הצדדים לבוררות. על-סמך עדות זו ועדויות וראיות נוספות שהוצגו פסקה השופטת, כי יש לקבל במלואה את עדותו של עו"ד קירש, כי לא ידע על ניהול המו"מ. ביקורת לגופו של הבורר בהחלטתה לקבל את בקשת קבוצת ליברמן כתבה השופטת, כי "מדובר בפגם הנוגע בביקורת לגופו של הבורר". עוד כתבה כי "כאשר בית המשפט נדרש לקבוע אם יש לקיים את פסק הבוררות או לבטלו, אין הוא יכול לעשות כן רק מחמת מתן אמון מלא בבורר ובאופן התנהלותו, אלא עליו להביא בחשבון גם את השאלה, אם נשמרה מראית פני הצדק". השופטת ציינה כי אין זה משנה אם מדובר בהיכרות קודמת עם צד לבוררות המבקש את הביטול או עם הצד שכנגד. השופטת ציינה כי עיון בפסק הבוררות שניתן מעלה כי הוא מבוסס בחלקים נרחבים על התרשמות כוללת מאופן פעולתם של הצדדים. התרשמות כזאת עשויה להיות, לפחות מבחינת מראית פני הצדק, מושפעת גם מהיכרות קודמת. לגבי הבקשה לביטול החלטת הביניים כתבה השופטת, כי אין להתעלם מן העובדה שיש בה הכרעה וסיום של המחלוקות בין הצדדים בעניין "התביעה הגדולה", וכן הכרעה בנוגע לאחריות קבוצת ליברמן כלפי ארט-בי, כפי שהוסכם מראש בהסכם הבוררות. לאור מהותה של "החלטת הביניים", ולאור הפגם שהתגלה באופן ניהולו של הליך הבוררות, יש להורות גם על ביטולה של החלטת הביניים, כתבה השופטת בהחלטתה.