ז'ק בלחסן תבע את חיים בורשטיין בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקווה לאחר שרכבו נשרף, כליל, בדליקה שפרצה במרפדייה ברחוב חובבי ציון בעיר. האירוע התרחש בחודש אוקטובר אשתקד, כשרכבו של בלחסן חנה בסמוך למרפדייה השייכת לבורשטיין. לדבריו, בורשטיין אחראי לדליקה ועליו לשלם עבור נזקיו העקיפים שכן חברת הביטוח שילמה את הנזק הישיר.
בכתב ההגנה הודה בורשטיין שרכבו של התובע נשרף אולם טען שהמרפדייה הוצתה ומכאן שאין להטיל עליו אחריות. כמו כן שלא התרשל ולא גרם במעשה או במחדל לדליקה ועל כן יש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, קיבל השופט גבריאל שטרסמן את התביעה וחייב את בורשטיין לשלם לבלחסן 1,665 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות משפט. "הלכה פסוקה היא כי הנטל הרובץ על הנתבע ושעליו לפרוק מעל שכמו בעניין זה הוא נטל השכנוע. משמעות העברת נטל השכנוע היא כי על הנתבע החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כך שאם לא ישכיל להוכיחן, או אם בסוף המשפט יוותרו הוכחות הצדדים שקולות ומאוזנות כי אז תיפול ההכרעה לחובתו." ההיגיון בבסיס נטל זה הוא ידיעתו הטובה יותר של המחזיק כשבידו אמצעים לידיעה טובים מאלה של התובע, לסיבת גרימתה, התפרצותה והתפשטותה של האש.
עוד מורה הפסיקה כי גם אם סיבת השריפה אינה ידועה, אין הנתבע יוצא בכך ידי חובת ההוכחה הרובצת על שכמו, ועליו להוכיח כי לא התרשל, דהיינו - כי נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים על-מנת למנוע את פרוץ האש והתפשטותה. חובת הוכחה זו הינה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במילים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט, דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות הבאות בחשבון במידת הסבירות".
השופט הוסיף שהנתבע הסתמך על דוח חוקר שריפות שלא קבע שהדליקה במרפדייה אירעה כתוצאה מהצתה אלא שאפשרות כזו קיימת. "הנתבע לא הרים את הנטל שהיה עליו להרימו לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין ועל כן חלה החזקה של רשלנותו שגרמה לשריפת מכוניתו של התובע".