ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמר (יום א', 4.11.07) בנאום בפורום סבן בירושלים כי לישראל יש פרטנר בצד הפלשתיני, בדמותם של יושב-ראש הרשות אבו-מאזן וראש הממשלה הפלשתינית סלאם פיאד. לדבריו, למרות החולשה של ההנהגה הפלשתינית כעת, ישראל לא תפעל לדחיית ועידת אנאפוליס למועד מאוחר יותר, שכן אז יתכן שהפרטנר הפלשתיני לא יוכל יהיה ליישם את ההסכמות שיושגו עימו. אולמרט ציין כי במשא-ומתן שיפתח בהמשך לוועידת אנאפוליס, יעלו כל הסוגיות המדיניות הקשות.
אולמרט הדגיש כי מדינת ישראל מודעת לכך שהצד הפלשתיני עוד לא קיים את חלקו בהתחייבויות המדיניות אך מעוניינת בכל זאת לנצל את ההזדמנות ולהגיע להבנות בוועידת אנאפוליס. לדבריו, ישראל לא תוותר על אף אחת מן ההתחייבויות הפלשתיניות אך גם לא תתחמק מביצוע ההתחייבויות שלה כלפי הפלשתינים, קשה ככל שזה יהיה.
אולמרט פתח את דבריו בהתייחסות ליצחק רבין ז"ל. הוא אמר כי במקום בו הוא נמצא כעת הוא מבין את הדילמות ואת המכאובים עימם התמודד רבין. אולמרט אמר כי רבין לא הסתער על התהליך המדיני, כי אם התייסר בסיכונים הקיימים. עם זאת, כאשר ראה כי סיכוי לשלום הוא לא שקל שיקולים פוליטיים של מאזן כוחות בין-מפלגתי, אלא שקלל אץ הספקות אל מול התקוות, את הפחדים עם הסיכויים. הוא פעל. "זו מורשת רבין. כל היתר הן סיסמאות, המכסות לעתים על חוסר רצון לפעול. זו המורשת שאני מתכוון להוליך את ישראל לפיה בחודשים הקרובים. לפני ועידת אנאפוליס, בוועידה עצמה ובעיקר לאחר הוועידה".
אולמרט אמר כי אין לו ספק כי קודמו בתפקיד רה"מ לשעבר אריאל שרון התכוון להניע קדימה את תהליך השלום עם הפלשתינים. לדבריו, ההינתקות לא היתה מבודדת מהמו"מ עם הפלשתינים. "הוא חשב על הצורך להתקדם. אני מחוייב למורשת הזאת".
אולמרט הציג את השאלה: "למה אנאפוליס?" כשהוא ממהר ועונה: "אנאפוליס היא נקודת ציון, גושפנקא חוקית למימוש תוכנית מפת הדרכים. למימוש החזון של שתי מדינות - מדינת ישראל ומדינה פלשתינית - החיות זו לצד זו. אולמרט הדגיש כי "לא יהיה מו"מ על החזון אותו היטיב כל כך לנסח הנשיא בוש - שתי מדינות לשני עמים. לא ננהל מו"מ על המדינה היהודית ולא נתמקח על זכות הפלשתינים למדינה משלהם. זו וגם זו הן הסכמות בסיס שאין בלתן".
אולמרט אמר כי "כל השאלות ההסיטוריות המעיקות... לא נברח מדיון על אף אחת מהן". לדבריו, "אנאפוליס היא אדן הזינוק למו"מ מקיף שלא יתחמק משום סוגיה".
אולמרט הציג את השאלה: "למה עכשיו?" וענה: "כי הגיע הזמן". הוא הזכיר את תהליך אוסלו שקרס ואת ההזדמנות המדינית שהיתה בשנת 2000 במהלך ועידת קמפ דיוויד, שלבסוף קרסה. הוא ציין, כי "אנו מודעים לחולשת הרשות הפלשתינית, להעדר מנגנוני ביטחון יציבים, התפרקות מנגנוני הביטחון ביהודה ובשומרון... לשליטת החמאס בעזה שזו הסיבה לירי הקאסם. יש סיבות למכביר לדחות את אנאפוליס... אולם בנסיבות הקיימות יש פרטנר בהנהגה הפלשתינית ולא נדחה את הוועידה למועד שאולי הפרטנר אולי לא יוכל למלא את המשימה. מחמוד עבאס (יו"ר הרשות אבו מאזן, ה.ר) וראש הממשלה הפלשתנית סאלם פיאד, אומרים כי הם רוצים לחיות עימנו בשלום. זו ההזדמנות ויש לנצל אותה".
אולמרט שאל: "מה הלאה?" והשיב: "אחרי אנאפוליס ניכנס למו"מ מאומץ, המשכי ורציף אשר אולי יאפשר לנו להגיע להישגים ממשיים אולי אף לפני תום כהונתו של הנשיא בוש. אין כוונה להיכנע לסחבת שאיפיינה מגעים קודמים".
את דבריו חתם אולמרט באומרו: "זו שעת רצון... ברוח זו אגיע לאנאפוליס להושיט יד של ידידות לכל המשתתפים. אנו באים ברצון טוב, בשמחה ובתקווה".