קתרינה, אמה של חנה סנש, דאגה, בסוף שנות הארבעים, להציב מצבה על קברה של הצנחנית בבית-הקברות היהודי בבודפשט. עתה - בתום ארבע שנים - הושלם הפרויקט, וגם מצבתה הועברה ארצה, והוצבה היום בקיבוצה, שדות-ים, ליד קיסריה.
חנה סנש הייתה בקבוצה קטנה של צנחנים (שכללה גם שלוש נשים. חביבה רייק וסנש צנחו מאחורי הקווים, נתפסו, והוצאו להורג), שאימנו הבריטים לצנוח באירופה על-מנת ליצור קשר עם אחינו הנטבחים. היא צנחה בקרואטיה, וחדרה להונגריה, ארץ הולדתה, ביוני 1944, ונתפסה מיד. סנש הייתה בת 23 כשעונתה, ונשפטה למוות.
אחר הוצאתה להורג, בתחילת נובמבר 1944, נקברה סנש בחשאי בבית-העלמין היהודי בבודפשט. רק אחרי מלחמת העולם השנייה, הוצבה מצבה על קברה. במארס 1950 הובאו עצמותיה ארצה, והיא נקברה בחלקה, המוקדשת לשבעת הצנחנים, חבריה למשימה, שנפלו במילוי תפקידם במלחמת העולם השנייה, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
חנה הייתה בתו של הסופר בלא סנש. היא עצמה כתבה בחשאי שירים, שהתפרסמו רק אחר שנרצחה. אחד המפורסמים בהם, הוא אשרי הגפרור, שנכתב בעת שליחותה האחרונה, בקרואטיה:
אשרי הגפרור, שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות. אשרי הלבבות, שידעו לחדול בכבוד ... אשרי הגפרור, שנשרף והצית להבות. שיר אחר של סנש, שהתפרסם מאוד, הוא הליכה לקיסריה:
אלי, אלי שלא ייגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם. החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם.