נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, דחה את בקשתה של המועצה המקומית קריית עקרון לבטל פסק בוררות שחייב אותה לפני 17 שנה לפנות לאתר הפסולת ברמת חובב בוצה רעילה שנוצרה ממי שפכים שהזרימה לקיבוץ. השופט נתן לפסק הבורר תוקף של פסק דין.
מפסק הדין עולה כי על-פי הסכם שנחתם בשנת 1968 מזרימה קריית עקרון את מי השפכים שלה לקיבוץ לשימוש חקלאי. ההסכם מחייב את המועצה להבטיח את איכות מי השפכים שיוזרמו. בין היתר, נאסר עליה לכלול בהם שפכים של מפעלי תעשיה, אלא לאחר שנעשו כל הפעולות לטיהורם, ולאחר קבלת אישור ממשרד הבריאות.
במהלך השנים התברר כי למערכת הוזרמו גם שפכים של מפעל "רימון" שבקיבוץ גבעת ברנר וגם של "תדיראן" שבתחומי קריית עקרון, המכילים קדמיום וניקל. הדבר הפך את הבוצה שבתחתית אגני הניקוז לרעילה ובלתי-ראוייה לשמש דשן לחקלאות ומשרד הבריאות הורה לפנותה לרמת-חובב. עם היווצרות הבוצה בקיבוץ, התגלעה מחלוקת והצדדים הסכימו על בוררות. לבורר התמנה אהוד לשם, מהנדס התברואה המחוזי של משרד הבריאות.
פסק הבורר באוקטובר 1990 נתן הבורר את פסקו וקבע כי על המועצה חלה אחריות לפינוי הבוצה תוך 30 יום.
הבורר דחה את תביעת הקיבוץ לפיצוי על הפסד שנגרם לו מאי-ניצול הבוצה כדשן ועל נזקים שנגרמו לקרקע, משום שגם מפעל של הקיבוץ הזרים שפכים.
המועצה המקומית קריית עקרון ביקשה מבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הבורר. בתוך כך הגיעו הצדדים להסדר בדבר פינוי הבוצה היבשה, והסוגיה שנותרה הייתה מי יפנה את הבוצה הרטובה.
המועצה טענה כי הבורר חרג מסמכותו כאשר הכריע בעניינים שלא היה אמור לדון בהם. המועצה גם טענה כי לא ניתנה לצדדים הזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניהם, כי הבורר נתן את הפסק לאחר המועד שנקבע, וכי הוא היה במצב של ניגוד עניינים הן משום ששימש מהנדס תברואה של משרד הבריאות ובתוקף תפקידו היה אחראי אישית לביצוע מעקב שוטף אחר איכות השופכין, וכן משום שדוד זקס, חבר בקיבוץ, מקורב לבורר. עוד נטען כי ב-19 השנים שחלפו מאז ניתן הפסק ניהל המשרד לאיכות הסביבה הליכים פליליים נגד גבעת ברנר, והקיבוץ נמצא אחראי לפינוי הבוצה, בניגוד לפסק הבורר.
בפסק הדין דחה השופט גורן טענות אלה אחת לאחת. השופט פסק כי הבורר לא חרג מסמכותו, וכי מעיון בפסק הבורר עולה כי הוא "בדק וחקר ביסודיות ובמקצועיות את נשוא הבוררות ובצורה ההולמת את אופיו של ההליך שבו עסקה הבוררות". עוד קבע השופט גורן כי אומנם הבורר איחר במתן הפסק אך האיחור לא גרם עיוות דין.
המועצה הסכימה למינוי הבורר לגבי טענת המועצה כי הבורר היה במצב של ניגוד עניינים כתב השופט כי שני הצדדים בחרו בבורר דווקא משום שהוא מהנדס התברואה המחוזי של משרד הבריאות ומכיר לעומק את נושא השפכים. "למותר לציין, כי המועצה הייתה שותפה למינוי הבורר, הן בהסכם המקורי והן בהסכם הבוררות, ומשום כך לא ברור על מה היא מלינה כעת", הוסיף השופט. לעניין הקרבה האישית בין הבורר לחבר בקיבוץ, ציין השופט כי המועצה הודיעה במפורש כי לפני שניתן הפסק ידעה על אודות קרבת הבורר לחבר בקיבוץ. אף על-פי כן לא העלתה את העניין לפני הבורר לפני מתן הפסק.
