בית המשפט העליון פסק (יום ה', 8.11.07) הלכה משפטית שלפיה המוסד לביטוח לאומי זכאי לתבוע מחברת הביטוח של עובד עצמאי להחזיר לו את סכום הגמלאות שהוא משלם לעצמאי זה לאחר שנפגע בתאונת דרכים כשנסע ממקום עבודתו הביתה. פסק הדין ניתן בערעוריהן של שבע חבורת ביטוח על שלושה פסקי דין נפרדים שניתנו בבית המשפט המחזוי בירושלים.
המחלוקת נסבה על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי המורה כי כאשר המוסד לביטוח לאומי חייב לשלם גמלה לנפגע, ובה בעת חייב גם מישהו אחר, כגון חברת ביטוח, לשלם פיצויים לאותו נפגע, המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע לקבל מאותו צד שלישי שיפוי על הגמלאות ששילם או שהוא עתיד לשלם. בשנת 1979 גובשו הסכמים בין חברות הביטוח לבין המוסד לביטוח לאומי שמטרתם להסדיר באופן חוזי את מערכת היחסים ביניהם בעניין זה.
בשלושת התיקים שעליהם הוגשו הערעורים לבית המשפט העליון התעוררה השאלה אם ההסכמים הללו מקנים למוסד לביטוח לאומי את הזכות לקבל מחברות הביטוח פיצויים על גמלאות שהוא משלם לעובדים עצמאיים שנפגעו במהלך הנסיעה ממקום העבודה לבתיהם.
נסיעה הביתה אינה נסיעה לעבודה בפסק הדין שדחה את הערעורים כתב השופט אליעזר ריבלין כי, ככלל, נקבע בהסכמים מ-1979 כי אם תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, והנפגע זכאי לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, אין המוסד זכאי לתבוע את חברת הביטוח של המעביד. אבל ב-1990 נשלח מכתב הבנות מטעם חברות הביטוח אל המוסד לביטוח לאומי שהבהיר, בין היתר, כי אם נפגע עובד בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, והתאונה הייתה בדרכו הביתה, יוכל המוסד לביטוח לאומי לתבוע את חברת הביטוח של רכב המעביד, וזאת להבדיל מתאונה בזמן העבודה או בדרך מהבית לעבודה.
על כך, קבע ריבלין, יש להוסיף הלכה של בית המשפט העליון שקבעה כי לעניין זה, עצמאי ייחשב כאילו היה המעביד של עצמו.