שאול עופר תבע את חברת פרטנר תקשורת בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל לאחר שהטלפון הנייד שלו חזר מתיקון ללא 150 מספרי טלפון חשובים. לטענת עופר, לפני שהוחלפה התוכנה במכשיר הובטח שהזיכרון ייצרב לכרטיס SIM ולא ייאבד. "בהיותי איש עסקים ולאור אופי עבודתי מול לקוחות וספקים בארץ ובחו"ל, זיכרונות הטלפון חיוניים לי מאוד. הנזק שנגרם נאמד ב-50 אלף שקל וצמצמתי את תביעתי לגבול סמכותו של בית המשפט".
בכתב ההגנה לא הכחישה חברת פרטנר שחלק מהזיכרון נמחק אולם היא האשימה במחדל את התובע. "הוא לא פעל על-פי ההנחיות לגבות את הזיכרון טרם מסירת המכשיר לתיקון". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות.
בדיון בפני השופט דוד מינץ, חזר ואמר התובע שאם היה סיכוי שמספר אחד יימחק מהזיכרון, לא היה מוסר את המכשיר לתיקון. "לאחר שהפקידה הבטיחה שמספרי הטלפון לא יימחקו, וכרטיס הזיכרון ייצרב, מסרתי את המכשיר לתיקון. הבהרתי שאין באפשרותי לבצע גיבוי במחשב שבביתי שלא היה תקין". נציגת פרטנר השיבה שעל גבי כרטיס SIM לא ניתן לצרוב יותר מ-250 מספרים ולתובע היו במכשיר 350 מספרים. "צריבת הזיכרון באופן זמני לכרטיס SIM נותנת מענה חלקי בלבד ואנו מוסרים ללקוחות שאין ביכולתנו לדאוג לפיתרון כולל לשמירת כל הזיכרון במכשיר הנמסר לתיקון. עניינים אלה מוסברים היטב והלקוחות חותמים על מסמכים המאשרים זאת".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר חייב השופט מינץ את פרטנר לשלם לתובע 4,000 שקל בתוך 30 יום. גובה הפיצוי נעשה על דרך האומדנא והשכל הישר ובהעדר תשתית ראייתית מצידו של התובע.
לדברי השופט, התובע חתם על טופס לשדרוג מכשיר ולא על טופס שהטיל עליו אחריות להסיר את התקני הזיכרון לפני מסירת המכשיר לתיקון. "דבר זה מלמד שהתובע לא מסר את המכשיר לנתבעת בהסח הדעת. הוא הקפיד לחתום על טופס אחד ולא על הטופס השני. מקובלת עלי לחלוטין עדותו שעמד על כך שהנתבעת היא זו שתוודא שהזיכרון במכשיר יישמר".
