פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון קובע כי הכרעות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה חייבות להינתן בהרכב מלא. מותר לבית דין לשבת לדיון בהרכב חסר אם יש אילוץ דיוני לזמן קצר. אבל הכרעת הדין וגזר הדין, חייבים בכל מקרה להינתן בהרכב שלם.
בפסק הדין קיבלה השופטת איילה פרוקצ'יה את ערעורה של המדינה וביטלה את גזר הדין שהטיל בית הדין למשמעת של עובדי המדינה באוגוסט 2005, בהרכב של שני דיינים בלבד, על יואל חסון, יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור לשעבר, על שימוש בנייר מכתבים רשמי לצרכים פוליטיים. העונש שגזר עליו ההרכב החסר היה נזיפה.
פרקליטות המדינה ערערה על גזר הדין גם משום שהוא נראה לה קל מדי. הערעור הוגש למרות שחסון כבר משירות המדינה, בנימוק שיש במקרה זה חשיבות עקרונית לשאלת העונש.
חסון שלח בנובמבר 2002 2,500 מכתבים אישיים על נייר מכתבים רשמי של יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור למי שנבחרו בראשונה למרכז הליכוד, ובהם כתב כי ביקש מראש הממשלה לשחררו מתפקידו כדי שיוכל להתמודד לכנסת במשבצת הצעירה של הליכוד. בכתב מודגש הוסיף חסון: "כמתמודד צעיר וחדש אני זקוק לכל סיוע אפשרי מחברים כמוך, הרואים חשיבות בהזרמת 'דם חדש' בעורקיה של תנועת הליכוד". למכתב צורף כרטיס ביקור אישי שעליו מוטבע סמל מדינת ישראל ורשומים כתובת, מספרי טלפון ומספר פקס במשרד ראש הממשלה. כמו כן שחסון שלח 2,500 כרטיסי ברכה לשנה החדשה עם סמל המדינה והכיתוב "לשכת ראש הממשלה - יועץ ראש הממשלה לפניות הציבור".
הדיין חלה בית הדין למשמעת בהרכב מלא הרשיע אותו, אבל את העונש הטיל בית הדין בהרכב של שניים בלבד, משום שהדיין השלישי חלה.
בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון נטעה כי ההליך היה פגום ועל כן יש לבטלו, וכי גם העונש אינו משקף מסר מתאים לציבור ולעובדי המדינה בדבר הפגם הטמון בשימוש בתארי משרה ומשרד של עובד מדינה לצורך קידום אינטרסים פוליטיים אישיים. המדינה סברה כי היה מקום להטיל על חסון לפחות נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת והורדה בדרגה אחת לחצי שנה.
בפסק הדין שקיבל את עמדת המדינה כי ההליך היה פגום לא התייחסה השופטת לעניין העונש, והשאירה את ההכרעה לבית הדין למשמעת שידון מחדש בעונש. השופטת הדגישה כי קביעתה בדבר החובה של הרכב מלא חלה על בית הדין של עובדי המדינה, אך אינה חלה בהכרח גם על שאר בתי הדין למשמעת והגופים המעין שיפוטיים, ובכל אחד מהם יש הסדר שונה.