בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה (יום ה', 15.11.07) את יוסף זוהר מאשמת רצח אביו משה באפריל 2002 בשיתוף פעולה עם ולנטין טוקילה, מטפלו הסיעודי של האב, שהיה חולה במחלת ניוון שרירים קשה וסופנית ונזקק לטיפול צמוד ולמכונת הנשמה. משפטו של טוקילה נמשך לפני הרכב שופטים אחר.
התביעה טענה כי לזוהר ולטוקילה היו מניעים נפרדים לרצוח את האב. את זוהר הניע, לטענת התביעה, רצון לרשת את האב באמצעות צוואה שעליה החתים את אביו כ-10 ימים בלבד לפני מותו, ואילו את טוקילה הניע הרצון לקבל 30,000 - 50,000 דולר שהבטיח לו זוהר תמורת עזרתו להרוג את אביו.
אבל השופטים ג'ורג' קרא, שרה דותן וד"ר עמירם בנימיני החליטו לזכות את זוהר מחמת הספק, לאחר שפסלו את הראיה המרכזית נגדו, והיא הודאתו של טוקילה במשטרה, וקבעו כי היא הוצאה מפיו באמצעים ברוטליים.
התביעה: זוהר פעל לנשל את אשת אביו מכתב האישום עולה כי באותה תקופה התגורר האב עם שרה זוהר, אשתו מנישואיו השניים, בדירתם ברמת השרון. יוסף, בנו של משה זוהר מנישואיו הראשונים, התגורר בביתו בראש העין. כשנתיים לפני מותו ערך האב צוואה חתומה כדת וכדין, ולפיה הוריש את רוב רכושו לאשתו שרה, ואת חלקו הנותר לבנו יוסף ולנכדיו, ילדיה של בתו מיכל. אבל כאשר נעדרה שרה מהבית לתקופה ארוכה עקב נסיעה לחו"ל, החתים הבן את אביו החולה על מסמך הממנה אותו לשמש אפוטרופוס לגופו ולרכושו וניסה להוציא כ-400 אלף שקל מחשבונו של אביו. ניסיון משיכת הכסף נכשל משום שפקידת הבנק גילתה שאין לבן סמכות לחתום.
כעבור זמן מה הוגשה בשמו של האב תביעת גירושין נגד שרה ובה נאמר שאין לשרה כל זכות ברכושו. באותה תקופה השתלט הבן על דירת אביו, הציב בה מאבטחים ולא אפשר לשרה להיכנס. באפריל 2002 חתם האב בבוהן ידו על צוואה חדשה המורישה לבנו את רוב הרכוש, ואת השאר לבתו מיכל ולילדיה.
בכתב האישום נטען כי כדי להשלים את צעדיו לרשת את אביו ניתק את יוסף זוהר את האב ממכונת ההנשמה. המטפל שנכח במקום התנגד תחילה, אבל אחר כך שיתף איתו פעולה.
החוקרים 'לשו' את טוקילה בפסק הדין שזיכה את יוסף זוהר מחמת הספק, כתב השופט ג'ורג' כי "התמונה שעולה מחקירתו של טוקילה היא תמונה של חקירה קשה ודורסנית במהלכה 'לשו' החוקרים את טוקילה בהבטחות, איומים, צעקות ופיתויים, עד כי זה הפך בידם כחומר ביד היוצר, שהיה נכון לאשר עבורם כל עובדה שהציגו לו אותה כ'אמת', או כזו שיכולה לעזור לו בהפחתת האשמה המוטחת בו".
עוד כתב: "רצונם של החוקרים לפענח את תעלומת מותו של משה ז"ל, והיותם שבויים בקונספציה חקירתית שביקשו להוכיחה באמצעות טוקילה, פגעו בשיקול דעתם עד כדי כך שהם חיפשו לטוקילה הסברים דחוקים שלא לאמר קלושים, לסתירות המהותיות הקיימות בהודעותיו המרובות".
ראיית הבסיס נעדרת "בנסיבות אלו, כאשר אין בפני בית המשפט גרסה של העד המרכזי, שראויה לזכות באמונו של בית המשפט, הופך הדיון בשאלה אם יש בחומר הראיות, שהציגה המאשימה 'דברים לחיזוקה' - בין חיזוק רגיל ובין חיזוק 'מוגבר' - למיותר, בשל העדרה של "ראיית הבסיס" שצריכה לשמש כנדבך מרכזי לביסוס האשמה ואשר אליה מצטרפות ראיות החיזוק", כתב השופט.
השופט בנימיני תמך בביקורתו של השופט קרא על עדותו של טוקילה, והוסיף כי ניתן לבסס את זיכויו של זוהר גם על טענת האליבי שהעלה, הנתמכת בעדות אשתו. השופט קבע כי טענה זו לא הופרכה, ולפחות נותר ספק סביר בשאלה אם נכח זוהר בבית אביו בשעה שלפי כתב האישום אירע בה הרצח.