פרקליטות המדינה ערערה (יום ג', 20.11.07) לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינם של ארבעת מהנדסי הבניין שקרס ב"אסון ורסאי", ב-24 במאי 2001. מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, אפרת ברזילי, חולקת על זיכויו של המהנדס אלי רון, ממציא שיטת הפל-קל, מאשמת הריגה, והרשעתו בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות. כמו כן היא טוענת כי העונשים שנגזרו על הנאשמים היו קלים מדי ויש להחמיר בהם "באופן ניכר".
רון נידון ל-4 שנות מאסר בפועל ושנה על תנאי, אורי פסח, המהנדס שתכנן את יציקת תקרות פל-קל בבניין, נידון לחצי שנה עבודות שירות וחצי שנה על תנאי, ודן שפר ושמעון קאופמן, המהנדסים שתכננו את שלד הבניין, נידונו ל-22 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשים על תנאי.
ארבעת המהנדסים ערערו אף הם לבית המשפט העליון על עצם הרשעתם ועל חומרת עונשיהם.
המשפט נסב על התמוטטות רצפת הקומה השלישית בבניין ברחוב בית לחם 150 בירושלים, שבה היה אולם השמחות "אולמי ורסאי", בזמן שהיתה בו חתונה. בהתמוטטות נהרגו 23 בני אדם ונפצעו 356 אחרים.
מעורבות המהנדסים הארבעה, מהנדסים במקצועם, היו מעורבים בתכנון הבניין ובבנייתו. ולכל אחד מהם יוחסה אחריות להתמוטטות. בעלי האולם נשפטו בנפרד, על אף התנגדות התביעה, בבית משפט השלום. הם הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ונידונו לעונשי מאסר בפועל או בעבודות שירות. ערעוריהם לבית המשפט המחוזי נדחו, אך שניים ביקשו מבית המשפט העליון להתיר להם לערער והדיון בבקשתם נקבע לינואר 2008.
בפסק הדין שהרשיע את ארבעת המהנדסים קבע בית המשפט המחוזי כי יציקת תקרות פל-קל היא מסוכנת ואינה עומדת בתקן הישראלי המחייב 466. בית המשפט גם קבע כי המהנדס אלי רון לא הוכיח כי השיטה שהמציא תואמת תקן זר כלשהו וקיבל את עמדת התביעה כי חריגה מכללי תקן ישראלי 466 היא הפרה של הוראה חוקית שלפיה חלה חובה על מתכנן שלד בניין מבטון מזוין לתכנן ולבנות אותו רק לפי תקן זה.
מצג שווא בית המשפט קבע כי רון הציג למהנדסים ששיווק להם את התקרות המציא, מצג שווא שלפיו התקרות בטוחות, תקניות ומאושרות בידי הטכניון, ונמנע מלהציג לפניהם את עמדת מומחי הטכניון שראו בתקרות הפל-קל סכנה ממשית. בתקופה שלאחר הקמת הבניין ועד למועד ההתמוטטות, ידע רון כי הבניין אינו בטיחותי אך לא דאג לחזור, לבדוק ולתקן אותו.
לגבי המהנדס פסח, שעבד בחברת פל-קל, נקבע כי פעל מתוך ידיעה ששיטת פל-קל מנוגדת לתקן ישראלי 466 והיה ער לכך שרון "העדיף את נושא המכירות על פני ההנדסה". עם זאת נקבע, כי לא נמצא ביסוס מספיק לכך שהיה מעורב בהכנת סקיצות הבניין או פיקח על היציקות בו.
לגבי מהנדסי השלד, שפר וקאופמן, נקבע כי תכננו את השלד בלא שהבטיחו שתקרות הבניין עומדות בדרישות הבטיחות הבסיסיות, וכן היו אחראים לטעויות הביצוע שהיו בין הגורמים להתמוטטות התקרות.
רון היה מודע לתוצאה הקטלנית בערעור שהגישה לבית המשפט העליון, טוענת עו"ד ברזילי, כי יש להרשיע את אלי רון בהריגה משום שהיה מודע לאפשרות שמעשיו יביאו לתוצאה קטלנית.
לגבי העונשים היא טוענת כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבות המחמירות שבמעשיו של רון, ובכללם הפצת מצגי שווא, הסתרת מידע חיוני והעדפת האינטרס הכספי על השיקול המקצועי. עוד נטען כי עונש עבודות השירות שהוטל על פסח אינו עומד במבחן הביקורת נוכח קביעת אחריותו והרשעתו בגרימת מותם של 23 בני אדם ובפציעתם של 356 אחרים. בערעור הפרקליטות גם נטען כי לא ניתן המשקל הראוי בעת קביעת עונשיהם של שפר וקאופמן לעובדה שהם פעלו בניגוד לחובותיהם המקצועיות והתעלמו מהסכנות שבשיטת הפל-קל.
