בית המשפט העליון דחה את ערעורם של שלושה בעלי מכוניות מדגם "ניאון" של קרייזלר, על דחיית בקשתם לאשר להם תביעה ייצוגית נגד החברה ונגד חברת "מכשירי תנועה" יבואנית מכוניות קרייזלר, בשל תקלה סדרתית שהתגלתה, לטענתם, בדגם זה.
כמו-כן, נדחה ערעורם על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הילה גרסטל, לחייב אותם בתשלום הוצאות בסך 100 אלף שקלים לקרייזלר ו"מכשירי תנועה". השופטים אף הורו להם להוסיף 30 אלף שקלים על סכום זה.
בבקשה שהגישו השלושה, דני דנוש, איתן בן-דוד ויעקב קפלנסקי, בשנת 2000 לתביעה ייצוגית טענו, כי במכוניות קרייזלר ניאון מודל 1995 קיימת במחשב (PCM) תקלה סדרתית הגורמת לתופעות של היעדר יכולת להניע את הרכב, כיבוי המנוע תוך כדי נסיעה ושיתוק המערכות ההידראוליות ומערכות הבלמים.
עוד טענו, כי ביוני 1994, לאחר ייצור סדרת המכוניות, הפיץ היצרן לסוכני המכירות שלהן הודעה שבה נדרשו להודיע ללקוחות על התקלה ועל הצורך להחליף את מחשב הרכב על חשבון היצרן. בבקשה נטען, כי הודעה זו נשלחה גם ל"מכשירי תנועה", אך זו התעלמה ממנה והמשיכה למכור את המכוניות, תוך הימנעות מלהחליף את המערכת.
בתביעה נדרשו קרייזלר ו"מכשירי תנועה" לשלם לרוכשי המכוניות 13,000,000 שקלים, וכן להטיל פיצויים עונשיים בסך מיליון וחצי שקלים לכל אחד ממגישי התביעה. השופטת גרסטל דחתה את הבקשה. השופטת ציינה, כי שניים מהתובעים רכשו את רכבם מ"יד שנייה" ולכן אינם נכללים בין הלקוחות שנפגעו, וברכבו של אחד מהם גם לא אירעה התקלה שמדובר בה.
לא במכוניות שהגיעו לארץ בהחלטתם לדחות את הערעור, סמכו השופטים, אליעזר ריבלין, איילה פרוקצ'יה ויוסף אלון, את ידיהם על קביעתה של השופטת גרסטל כי מחומר הראיות עולה שהודעת קרייזלר אינה מתייחסת כלל למכוניות שיובאו לישראל וכי התקלה בכלי הרכב של שניים ממבקשי אישור התביעה הייצוגית אירעה חמש שנים לאחר שיוצרו, ולא הוכח במידת הסבירות הראויה כי אין מקורה של התקלה בבלאי סביר. כמו-כן, התברר כי מתוצאות בדיקה של משרד התחבורה עולה כי שיעורי החלפת מחשבי הרכב במכוניות קרייזלר ניאון דומים לשיעורי ההחלפה בכלי רכב אחרים (10% בערך).
לגבי שיעור ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי, כתבו השופטים: "התביעה הייצוגית הצרכנית היא כלי דיוני חשוב ויעיל. היא מאפשרת לצרכנים לחבור יחד למימוש זכות הגישה לערכאות של כל אחד מהם, ולתבוע נזקים שגרמו להם גופים מסחריים, תוך איזון פערי הכוחות החומריים שבין הצדדים בבואם לנהל את ההליך. עם זאת, יש להישמר מפני ניצולו לרעה של הליך התובענה הייצוגית לצורך הגשת תביעות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי נגד נתבעים בעלי "כיס עמוק". לנוהג זה השפעות שליליות מרחיקות לכת, אשר עשויות להביא בפועל להיחלשותו של מנגנון משפטי חשוב זה, ולגלגולן של עלויות תביעות הסרק לפתחם של הצרכנים עצמם. בשל שיקולים אלה ואחרים, לעיתים מוצאות הערכאות המבררות לנכון להשית בהליכים אלה תשלומי הוצאות בשיעורים גבוהים".