בילי טאלן, ששערו מחומצן, עומד בגלימת מטיף בכיכר טיימס בניו-יורק ומזהיר את התיירים והקונים שמיקי מאוס הוא הוא האנטי-כריסט, משיח השקר במסורת הנוצרית הלוחם בישו.
בעשר השנים שחלפו חורש ה"כומר" את ארה"ב לאורכה ולרוחבה, בלוויית "מקהלת הבשורה של כנסיית הפסיקו לקנות", וקורא לאמריקנים לבלום את בולמוס הקניות שלהם ולהבין שהמדינה העשירה בעולם מתמכרת התמכרות מסוכנת לקניון. "זהו יום הקניון-דין. כולנו קונים, כולנו גוועים, אנחנו נצרכים למוות", הוא מזהיר.
התסריטאי ביל טאלן מודאג כל כך מהשפעתם של תאגידי הצריכה העולמיים, כגון "וולט דיסני", "סטרבקס" ו"וול מארט" ומן האובססיה האמריקנית לקניות, עד שיצר את דמותו של המטיף. סרט חדש של מורגן ספרלוק מוקרן כעת ברחבי ארה"ב. דמותו של טאלן בסרט היא דמיונית כמובן, אך המסר שלו אמיתי.
הסרט "מדוע ישו קונה?" הוקרן בהצגת בכורה בשבוע שעבר. הוא עוקב אחרי שחקן המנסה להשתמש בדמות מטיף משעשע כדי לדחוק באמריקנים לשאול את עצמם מדוע הם מבזבזים כסף ולחשוב על העלות האמיתית של קניותיהם.
מי לא פטריוט? בראיון לכתבת העיתון הלונדוני "טיימס" סוזי ג'אגר בניו-יורק, ספרלוק, שסרט קודם שלו ניסה לשפוך אור על ההשפעה העצומה של המזון המהיר על אמריקה, אומר: "לאמריקני הממוצע
יש משיכות יתר של 15 אלף דולר בכרטיסי האשראי שלו. אין זה בלתי רגיל לשמוע סיפורים על אנשים שמקבלים בדואר כרטיס אשראי ומשתמשים בכל המסגרת שלהם עוד באותו יום. משפחות אמריקניות רבות מוציאות סכומי עתק בחג המולד, ונזקקות ל-7 חודשים כדי לפרוע את התשלומים. "היינו בעבר אומה שייצרה דברים. היום אנחנו מייבאים אותם. אנחנו צרכנים. התפתחה מערכת ערכים בארה"ב האומרת: 'קנה יותר, הוצא פחות'".
ההתקפה של ספרלוק על ההוצאה עלולה להיחשב בארה"ב ל"לא-פטריוטית". הקניון הוא סלע קיומה של הכלכלה האמריקנית. כ-40% מהתוצר המקומי הגולמי נובעים מההוצאה לצריכה.
לאחר פיגועי הטרור של ספטמבר 2001, חשש הנשיא בוש שהאמריקנים יישארו בבית, ידירו את רגליהם מהקניונים ויגרמו מפולת בהוצאה לצריכה, ולכן קרא להם לעשות את חובתם הפטריוטית וללכת לקניות.
אפס חיסכון בעוד האובססיה של האמריקנים לקניות עזרה להפוך את ארה"ב למדינה העשירה ביותר בעולם, עם כלכלה שגודלה נאמד ב-13.9 ביליון (מיליון מיליוני) דולר, הצד השני של המטבע הוא שהצרכנים האמריקנים צברו חשבון חוב בסך 2.4 ביליון דולר. זו פעם ראשונה מאז השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה ששיעור החיסכון של משקי הבית בארה"ב ירד לממוצע של אפס. פירוש הדבר שהם מבזבזים כל מה שהם משתכרים.
החודש, מעתה עד ערב חג המולד, יוציאו האמריקנים, על-פי התחזית, חצי ביליון דולר בקניונים.
כיצד אפשר להגדיר בולמוס קניות כזה "פטריוטי"? תוהה ספרלוק. "יותר ויותר, אנחנו מנסים לקבל משהו חינם על גבם של עובדים קשי יום מזרח הרחוק", הוא טוען. "אני סבור שזהו מעשה לא אמריקני. יש לנו מוצרים שיוצרו בחו"ל במקומות שבהם איש אינו מפקח על הסביבה שבה הם מיוצרים. אנחנו מחפשים סיפוק בקניות, באמצעות קניית יותר ויותר דברים, ונראים פחו ופחות מרוצים", אומר נביא הזעם של עידן הצרכנות.
אורח לא רצוי טאלן הופך בסרט לקוץ כל כך טורדני באחוריה של רשת סטרבקס, למשל, שהתאגיד השיג צו בית משפט האוסר עליו להיכנס לחנויות הקפה שלה בארה"ב. אשתו המשחקת אף היא בסרט אינה יכולה לזכור כמה פעמים עצרו אותו או השליכו אותו משטחו של תאגיד שיווק. באופן לא מפתיע הוא גם אינו אורח רצוי במשרד הראשי של רשת וול-מארט בבנטונוויל שבמדינת ארקנסו. הכומר ומקהלת הבשורה שלו נוהגים להגיע לשם כדי לעשות טקס גירוש שדים לדיבוק הצריכה, במרכזה של הרשת הקמעונאית הגדולה בעולם.
טאלן אומר בסרט שמשימתו היא לנסות לשכנע את בני האדם לחשוב. "אנחנו חיים במערכת של מכירת מוצר. האריזה מבטיחה תמיד אוטופיה. הפרסומאים משוכנעים שהם יוצרי הרקיע השביעי כאשר הם מזכירים בסרטי הפרסומת שלהם פעמים כה רבות חיי נצח ואושר".
בסיום הראיון לכתבת "טיימס", ספרלוק אינו שוכח להעביר מסר עגום גם לבריטים: "אומרים שבריטניה מפגרת אחרי ארה"ב ב-10 שנים בערך. ובכן, ראו הוזהרתם, ההתמכרות בדרך אליכם!"
