בית המשפט השלום בחיפה דחה (א', 25.11.07) תביעת דיבה שהוגשה נגד העיתונאי נחום ברנע וידיעות אחרונות. מדובר בתביעה של מזכיר מועצת ערערה בעקבות פרסום לפיו הוא נהנה מ"פטנט" להוצאת כספי המועצה באמצעות פניה לערכאות.
מדובר בכתבה "כדורים באוויר" שפורסמה בשנת 2000 ובה חשף העיתונאי נחום ברנע "פטנט" להוצאת כספים ממועצת ערערה באמצעות פניה לערכאות. התובע, מי שהיה אז מזכיר ערערה, אחמד טאה יונס, הוזכר בכתבה כמי שנהנה מ"הפטנט". בעקבות הפרסום הגיש יונס באמצעות בא כוחו עו"ד ג'מאל תביעת דיבה נגד ידיעות אחרונות שיוצג על-ידי בא כוחו עו"ד מוזר.
כאמור בית משפט השלום דחה את התביעה. השופט שלמה לבנוני כתב כי הפרסום בידיעות חוסה תחת הגנת תום לב והיתה זו חובתה ה"חוקית מוסרית וחברתית" של ידיעות אחרונות לפרסם את המידע. עם זאת מתח השופט ביקורת על אחת מטענות העיתון כי הוא חוסה תחת הגנת "פרסום מותר שאינו משמש עילה למשפט פלילי או אזרחי". הכוונה לטענת נחום ברנע כי הוא חוסה תחת הגנת פרסום מותר בשל היות המקור לכתבה שר האוצר בייגה שוחט.
"גם לו אקבל את גרסתו של ברנע כי מקור המידע שלו... נעוץ בשיחה שהייתה לו עם שר האוצר, לא שיחה זו 'תשדרג' את מהותו של הפרסום, שנטען באורח קיצוני להגנה מוחלטת בגין פרסומו", כתב השופט. לדבריו לא שוכנע "מהו המקור הסטטוטורי המגדיר את 'תפקידו' של שר האוצר, כמי שמעביר מידע על מסמכים שמתפרסמים על-ידי פקידי המדינה הבכירים". שר האוצר היה רשאי להיפגש עם ברנע, ולהפנותו לפרסום האמור. "בוודאי ששיחה זו, שמא אקראית ומזדמנת, לא מעניקה למסמך האמור את התוקף של 'פרסום על-ידי הממשלה'...החוק בוודאי לא ביקש להעניק חסינות החלטית לכל פרסום שהוא שיוצא על-ידי רשות ממשלתית, יהא חשוב, נכבד ואמין ככל שיהא... סעיף 13 לחוק מעניק הגנה, למשל, לפרסום מישיבות הממשלה, לפרסום מישיבות הכנסת, לפסקי דין של בתי המשפט, לדוחות של מבקר המדינה. ברי שבהעדר הגנה כאמור, תיפגע יכולת התיפקוד של רשויות השלטון, המחוקקת, המבצעת, השופטת והמבקרת. לא ניתן, לטעמי, להרחיב את ההגנה משום שמקורה בשיחה של עיתונאי עם שר".
השופט ציין כי "טקסטואלית, ללא צל של ספק הדברים שפורסמו בכתבה אוצרים כוח להשפיל, לבזות, ולפגוע בכבודו של התובע, בהיותם לשון הרע. בכך לא סגי. אכן, תדיר, בזירת דיני לשון הרע מתגוששות שתי זכויות, לכאורה נוגדות, שאין ערוך לחשיבותן. מחד-גיסא, ניצבת זכותו של האדם לשם טוב, שהיא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. מאידך-גיסא, נודעת חשיבות עליונה לזכות של חופש הביטוי, 'ציפור נפשה של הדמוקרטיה'. חוק איסור לשון הרע, אף הפסיקה העניפה של בתי המשפט לערכאותיהם ולדורותיהם, מנחים את דרכנו בבחינת האיזונים בין שתי זכויות רבות-חשיבות אלו. האיזונים האמורים, אם ברב אם במעט, אכן לעתים מתירים את לשון הרע, בנסיבות המצדיקות זאת".
כאמור התביעה נדחתה. השופט הוסיף עם זאת כי מאחר והיו פרסומים לא מדויקים בכתבה "הגם שהם לא שינו את מאזן שיקוליי, לעניין ההכרעה גופה, סבורני כי הם מצדיקים שלא יינתן כל צו להוצאות. כך בדעתי לנהוג. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע. אין צו להוצאות".
