בעזרת הדמיית תהודה מגנטית (MRI), סרקו החוקרים את מוחם של קרוב ל-100 מתנדבים, כולל משתתפים שסבלו מ-OCD ומשתתפים שבני משפחתם הקרובים להם סבלו מ-OCD.
המשתתפים ביצעו גם מבחנים ממוחשבים שכללו לחיצה מהירה ביותר על כפתור - שמאלי או ימני - עם הופעתם של חיצים על המסך.
כאשר הושמע צליל "ביפ", המשתתפים נתבקשו לנסות ולעצור בעד תגובתם. המטרה היתה למדוד בצורה אובייקטיבית את היכולת לבלום התנהגויות חוזרות.
ההישגים הן של משתתפים שסבלו מ-OCD והן של קרובי משפחה של אנשים הסובלים מההפרעה היו נמוכים בהרבה לעומת קבוצת הביקורת.
הישגים אלו נמצאו קשורים לירידה בכמות החומר האפור שבאזורי המוח החשובים בדיכוי תגובות והרגלים - הקליפה הקדם-חזיתית והקליפה הימנית תחתונה.
לדברי החוקרים, תפקוד לקוי של המוח באזורים הקשורים לעצירת תגובות מוטוריות גורם אולי להתנהגויות כפייתיות והתנהגויות חוזרות המאפיינות את הפרעת ה-OCD.
שינויים אלו במוח עוברים בתורשה ומייצגים כפי הנראה גורם סיכון גנטי להתפתחות המצב.
האבחון הפסיכיאטרי הקיים כיום ל-OCD הוא סובייקטיבי ולכן הידע לגבי הגורמים שבבסיס הבעיה יכול להביא לאבחון טוב יותר ובסופו של דבר גם לשפר את הטיפולים הרפואיים, מקווים החוקרים.