פרקליט המדינה המיועד, עו"ד משה לדור, מגיב לראשונה - תגובה מלאה ומנומקת, לפרסום בכלי התקשורת, שייחסו לו הגשת תצהיר כוזב לבית הדין לעבודה. לדבריו, אין מדובר בתצהיר כוזב ובעייתי, אלא בפרסומים כוזבים מצד כלי התקשורת, ואלה שנהגו בשרלטנות חייבים לו התנצלות.
לדור מסר את תגובתו הן לשר המשפטים והן לוועדת האיתור. תגובתו מתייחסת לדברים שפורסמו באחרונה בכמה מכלי התקשורת, בדבר ממצאים קשים, כביכול, שקבע נגדו בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בפסק דין, ובכלל זה הקביעה כי מסר תצהיר כוזב ומטעה. עו"ד לדור אומר בתגובתו כי אין לפרסומים האלה כל יסוד.
התצהיר אינו מוטעה, ופסק הדין לא קבע כי הוא כוזב, כותב לדור. "לעומת זאת, הכותרות המתלהמות מפי מקצת כלי התקשורת, על בסיס סיקור שרלטני, שלא על בסיס מה שבפועל נאמר בפסק הדין, ולבטח מבלי לעיין בתצהיר עצמו, היו מוטות ומטעות במקרה הטוב. במקרה הפחות אופטימי - הן שרתו מטרות בלתי ראויות ובלתי הוגנות שאת טיבן איני יודע", כותב לדור.
"כך או אחרת, בעולם של תקשורת הפועלת באחריות ובהגינות, ראוי היה כי אותם כתבים שהשתתפו בדיווחים הללו, והעורכים המופקדים על פרסומיהם, יתקנו את תמונת הדברים המסולפת שהציגו לציבור. לדעתי, ראוי היה כי לכך גם תתווסף התנצלות הולמת ומתבקשת מצידם", כותב לדור.
מחדלים של פרקליטה בכירה לעניין התצהיר שבו מדובר מסביר לדור, כי בשלב מסוים של הטיפול בתיק שמדובר בו גרמה שורת מחדלים של הפרקליטות למתן פסק-דין נגד המדינה. פסק הדין היה סנקציה שהטיל בית-הדין משום שהפרקליטות לא עמדה בחובותיה הפרוצדוראליות, ולא הגישה תצהיר גילוי מסמכים, דבר שהוביל למחיקת כתב ההגנה. הזדמנויות רבות שנתן בית הדין לפרקליטות לתקן את מחדליה נותבו לטיפולה של הפרקליטה הבכירה שהייתה מופקדת על התיק. בנוסף על כך, גם פניות של היועץ המשפטי לממשלה דאז ואחרים הופנו אליה כדי שתתקן מייד את הטעון תיקון. לימים הסבירה הפרקליטה כי מסיבות של משבר אישי קשה נרתעה מלפעול להפסקת תהליך "קריסת" התיק. בתוך כך, לאחר שביקשה לנתב ישירות אליה מסמכים רבים שהגיעו למחוז, שחלקם מוענו ישירות אל לדור, שהיה אז פרקליט המחוז, לא מצאה את היכולת לשתף איש מחבריה לפרקליטות, גם לא את לדור, בתכני המסמכים.
מה כתוב בפסק הדין התצהיר שעליו נסבו הפרסומים בכלי התקשורת הוגש במסגרת הליכים שבהם ביקשה המדינה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, לאחר שכל ההזדמנויות והמועדים לעשות זאת חלפו זמן רב קודם לכן. בתצהיר זה ובעדות בבית הדין טען לדור כי התוודעותו לכשל המתמשך ולנסיבות שהובילו להתרחשותו הייתה בפעם הראשונה רק זמן קצר לפני הכנת התצהיר והגשתו. העניין שעליו הצביעו כלי התקשורת כ"בעייתי" בתצהיר הוא העיתוי שבו נודע ללדור על אודות מתן פסק הדין נגד המדינה.
הפיסקה הרלוונטית בפסק הדין הייתה: "למצער, לאחר ששמענו את עדותו של עו"ד לדור, ואף עיינו בתיק הפרקליטות שהוגש כנספח במהלך החקירה, הסתבר כי פסקי הדין שניתנו על-ידי השופטת רוזנפלד והרשמת פיינשטיין ב 11/02, עבר תחת ידיו של עו"ד לדור, שכן הוא חתם עליהם והעביר אותם לעו"ד גרינבויים לטיפולה ובכך יש סתירה לכל דברי עו"ד לדור בתצהירו באשר לידיעותיו על עצם קיומם של פסקי הדין.
אומנם עו"ד לדור הסביר בפני בית הדין את אופן עבודת פרקליט המחוז וחוסר האפשרות לעיין בכל מסמך ומסמך המגיע, אולם לא ניתן כל הסבר מדוע לא נערך פיקוח על עבודת הפרקליטה, לאחר שניתן פסק דין מעין זה, ולא הוגשה בקשה לביטולו".
לדור אומר, כי קריאה נכונה של הפסקה האמורה כלל אינה מובילה למסקנה כי ביה"ד קבע או סבר שעותו הייתה כוזבת. בית הדין מתאר גרסה שכביכול נכללה בתצהיר לדור לגבי עצם היכרותו את המסמכים, ולאחר מכן קובל על שלא ניתן כל הסבר להיעדר הפיקוח על עבודת הפרקליטה. יש הבדל מהותי בין מודעות בפועל לבין היעדר פיקוח הולם על פרקליטה, כותב לדור. לדור מציין כי בית הדין קבע שהוא היה מודע לקיום פסקי הדין אך לא קבע שידע על תוכם.
לדור מוסיף, כי גם עצם האמירה "שנסתרה" כביכול אינה מצויה בתצהיר. הוא מציין כי לא מדובר כאן בשאלת מהימנותה של עדות על-פי התרשמותם של שופטים, אלא בשאלה אם קיימת בפועל בתצהיר אמירה שנסתרה בעובדות שקבע ביה"ד. ועל כן, אין טוב ממראה עיניים.
בשום מקום בתצהיר אין הצהרה של לדור שלא ידע בזמן אמת על עניין כלשהו הנוגע לפרשה, חוץ מאי-ידיעתו על דרך התנהלותה ומצוקתה הנפשית של הפרקליטה. כל שאר הסעיפים עוסקים למעשה רק בתהליך הבירורים שקדמו להכנת התצהיר. הם מסקרים שיחה שבה מסר נציג פרקליטות המדינה ללדור פרטים על מצבו התיק לקראת הגשת התצהיר.
פרפראזה, לא קביעה עובדתית מכל מקום, אומר לדור, האמירה של פסק הדין כי "בתצהיר מתאר עו"ד לדור מתי נודע לו לראשונה על פסה"ד שניתן ...." - אינה מצטטת מתצהירו, אלא מציג פרפראזה. באופן זה "משודרג" הדיווח של לדור על השתלשלות האירועים לאמירה נגטיבית.
דהיינו, כותב לדור, לא זו בלבד ששום דבר בתצהיר אינו כוזב, אלא שכלל לא מצויה בו אותה הצהרה שבית הדין קובע כי היא נסתרת בעובדות אחרות. יוצא אפוא, כי בתצהיר אין שום פרט שגוי, אפילו לא בטעות.
לדור מוסיף כי לא זו בלבד שבית-הדין לא ייחס לו אמירת אי-אמת ביודעין, אלא שגם ההנחה שטעה בתום-לב בניסוח התצהיר מתבססת על הרושם השגוי כאילו יש בתצהיר יש אמירה מפורשת כלשהי בעניין האמור, שבפועל - אינה מצויה בו.
באשר לפרסומים בכלי התקשורת כותב לדור: "מבין המבקרים, מצאתי גם מי שהניח כי תנאי לקבלת הדברים האמורים היה שיוגש ערעור על החלטת ביה"ד. דומני כי למשפטנים שבינינו אין צריך להסביר כי במדינת ישראל, אין לעד תרופה על ממצא חסר בסיס או שגוי שקבעה בית משפט במשפט שבו לא היה צד, שכן טרוניה כזאת גם אם היא צודקת - אינה עילה לערעור.
