בית המשפט העליון דחה את ערעורו של עורך הדין ידין מכנס, מנהל קבוצת הכדורגל הכוח רמת גן, על הרשעתו בגניבת יותר מ-11 מיליון שקל מלקוחה שלו. עם זאת, החליטו השופטים אליעזר ריבלין, מרים נאור ועדנה ארבל להפחית מעונשו. במקום 7 שנות מאסר בפועל שגזר עליו שופט בית המשפט המחוזי ג'ורג' קרא, הוטל עליו עונש של חמש וחצי שנות מאסר.
מפסק הדין עולה כי מכנס מונה מטעם בית המשפט לנאמן על נכסיה של דנה סוזאייב, שירשה מאביה המנוח 4.5 מיליון דולר, עד שתגיע לגיל 21 שנה. גם לאחר שעבר גיל זה, ביקשה דנה ממכנס שימשיך לנהל את העיזבון ותפקיד זה כיהן עד 2002. מתברר כי בשנים 2002-1995 משך מכנס עשרות שיקים מחשבון הנאמנות והפקיד אותם בחשבונו או בחשבונות החברות שבשליטתו. חלק מהכסף הופקד בחשבונות הכוח רמת גן, וכדי להסוות את הגניבה, ערך "הסכם יזמים" פיקטיבי שלפיו מתחייבת הנאמנות להלוות לחברה שבשליטתו מיליון וחצי דולר. על הסכם היזמים חתם מכנס בשני "כובעים", האחד בשם הנאמנות והאחר בשם החברה שבשליטתו.
השקעה לטובת הלקוחה מכנס הודה במשיכת השיקים מחשבון הנאמנות אך טען כי נעשתה כהשקעה בפרויקט נדל"ן (המכונה פרויקט וינטר), בהסכמתה ובהרשאתה של סוזאיב. הוא הסתמך על הסכם היזמים שערך כדי להוכיח שלא היה בכוונתו לשלוח יד בכספי הנאמנות. כמו כן טען כי האמין שיוכל להחזיר את הסכום שמשך ולראיה ציין כי השקיע בעצמו מכספו הפרטי בפרויקט וינטר. עוד טען כי החזיר סכומים נכבדים לחשבון הנאמנות, עובדה השוללת את קיומה של כוונת הגניבה.
השופט קרא שהרשיע את מכנס קבע כי בשנת 1993 החליט מכנס "לאמץ" את קבוצת הכדורגל מתוך מחשבה שהשליטה בה תקנה לו שליטה בפועל במתחם אצטדיון הכדורגל על שם וינטר שבו היא משחקת כדי שישמש נדל"ן מניב, ובהמשך תקנה לו זכויות בפרויקט שתכנן (פרויקט וינטר). מכנס הקים חברה ששמה "עסיס" - "עסקים יקדמו ספורט", בבעלות משותפת שלו ושל אשתו, לצורך השליטה בקבוצת הכדורגל וייזום פרויקט וינטר. בשנת 2000, לאחר שנקלעה חברת עסיס לחובות וחשבון הבנק שלה נחסם, הקים מכנס חברה חדשה ששמה "מפקיד ייזום השקעות", והמשיך לפעול באמצעותה.
הכסף לא שימש להשקעה בפרויקט השופט קרא קבע כי מכנס לא קיבל הסכמה מפורשת של סוזאיב להשקעה בפרויקט. עם זאת, קבע כי אפילו קיבל הרשאה כזו - ולא הוכח שקיבל - לא שימשו הכספים שמשך להשקעה בפרויקט. השופט ציין כי הוכח שחלק מהכספים נמשכו לטובת קבוצת הכדורגל לתשלום חובותיה ואף לטובת מכנס עצמו. מכאן ועד להשקעה בפרויקט נדל"ן - רב המרחק.
השופט העדיף את גרסתה של סוזאיב וקבע נחרצות כי מכנס לא שיתף אותה בתוכניותיו ואף ניסה להוליך אותה שולל, כשהתעורר בשלב מאוחר חשדהּ לגורל כספיה.
השופט קבע כי מכנס הפר את חובותיו כנאמן וערבב את כספי הנאמנות עם כספו הפרטי ועם סכומים אחרים, לא השקיע את הכספים באופן יעיל לשמירת הקרן ולעשיית פירות, הפיק טובת הנאה מהכספים בכך שמשך אותם לטובת חברות שבבעלותו, ולא דיווח כדין על מצב הנאמנות.
התחשבות בגיל ובבריאות בערעורו לבית המשפט העליון טען מכנס כי לא חרג מההרשאה שנתנה לו סוזאיב לנהל את כספה. לטענתו, היקף ההרשאה שניתן לו היה רחב וכלל את האפשרות להשקיע את כספי המתלוננת ולנהל את נכסיה, לפי שיקול דעתו המקצועי ובלי לקבל את אישורה מראש לכל פעולת השקעה. בנסיבות אלה לא היה מקום, לטענתו, לבסס את ההרשעה על העדר הדיווח למתלוננת.
בפסק הדין שדחה את ערעורו על הרשעתו, כתבה השופטת נאור כי בית המשפט לערעורים אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים.
לגבי חומרת העונש, ציינה כי על מכנס הוטל העונש המרבי הקבוע בחוק - שבע שנות מאסר. השופטת קבעה כי עונש זה מוצדק לנוכח חומרת מעשיו של מכנס.עם זאת, החליטה להתחשב בגילו המתקדם, במצב בריאותו ובעברו הנקי ולהפחית במידת מה את תקופת המאסר.