בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורה של חברת הבנייה, אילן אמיר, על פסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב את עיריית הרצליה לשלם לה פיצויים בסך 35 אלף שקל על עוגמת נפש בגלל עיכוב העבודות לבניית יציע הכבוד באצטדיון הכדורגל העירוני. השופטים אליעזר ריבלין, אשר גרוניס ודוד חשין ביטלו את הפיצויים על עוגמת נפש ופסקו שלחברה מגיע פיצוי כספי מהעיריה בסך 170 אלף שקל על הנזק שנגרם לה מהעיכוב.
על-פי החוזה בינה לבין העיריה, התחייבה החברה לבנות את הפרויקט תוך חצי שנה, אך בפועל השלימה אותו רק כעבור שנה וחצי. החברה טענה כי העיכוב נגרם מתכנון לקוי ושינויים מהותיים שעשתה העיריה. החברה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד העיריה לפצות אותה על נזקים שנגרמו לה בשל העיכוב בהשלמת הפרויקט. העיריה טענה שהעיכובים נגרמו מפעולות החברה.
נזק ממוני או עוגמת נפש בית המשפט המחוזי קיבל את טענות חברת הבנייה כי תכנון לקוי של הפרויקט וביצוע שינויים מהותיים במהלך הפרויקט, לפי דרישת העיריה, עיכבו ושיבשו את מהלך וסדר העבודות מעבר לסביר.
עם זאת, קבע בית המשפט כי לא נגרם לחברה נזק ממוני, שכן כתוצאה מהשינויים שחלו בעבודות גדל באופן ניכר הסכום ששולם לה. לפיכך, חויבה העיריה לפצות את החברה רק על עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל הימשכות הפרויקט, בסכום של 35,000 שקלים. בית המשפט קבע כי מקרה זה הוא אחד המקרים המיוחדים שבהם ניתן לזהות חברה עם אדם וניתן לפסוק פיצויים על עוגמת נפש גם לחברה. החברה ערערה לבית המשפט העליון על שלא נפסק לה פיצוי על הנזק הממוני שנגרם לה, ואילו העיריה ערערה על עצם חיובה בפיצויים.
השופטים קיבלו את ערעור החברה בחלקו, ודחו את ערעור העיריה. השופט ריבלין כתב בפסק הדין כי יש מקום לפצות את החברה בגין נזק ממוני, שכן התשלום הנוסף שקיבלה החברה אינו מכסה את כלל הנזקים שהתהוו עקב העיכובים, בעיקר משום שהעיכוב בהשלמת הפרויקט סיכל את יכולתה לקבל עבודות נוספות. השופט ריבלין העריך כי הסכום שיפצה את החברה על נזק הממון שנגרם לה, בהתחשב בתשלום שקיבלה מהעיריה, הוא 170,000 שקלים. עם זאת, קבע השופט כי העיריה לא תצטרך לשלם את הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי על עוגמת נפש. "עוגמת הנפש שספגה החברה נובעת בעיקרה מכך שהיא לא קיבלה פיצוי בגין העיכובים הבלתי סבירים בפרויקט. הקביעה כי נגרם נזק ממוני שיש לפצות בגינו, תביא מזור גם לעוגמת הנפש שספגה החברה", כתב.