שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, גזר (יום ה', 29.11.07) 15 חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל קנס על החוקר הפרטי אליעזר פילוסוף, בן 58, שהורשע על-פי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון, על חלקו בפרשת "הסוס הטרויאני".
כמו כן הסכים פילוסוף לשלילת רישיון החוקר הפרטי שלו לצמיתות. השופט הורה לחלט את כל החומר והמחשבים שנתפסו, ולהשמידם לאחר תום המשפט שעדיין מתנהל נגד רוב הנאשמים האחרים.
פילוסוף, שהיה בעבר קצין בכיר במשטרה, הודה כי קשר קשר עם רות האפרתי ומסר לה פרטים על בתי עסק וחברות כדי שתחדיר את תוכנת הריגול שפיתחה, "הסוס הטוריאני", למחשבים שלהם, בין באמצעות משלוח דואר אלקטרוני ובין באמצעות תקליטור שנמסר להם. לאחר שהושתלה התוכנה, נהג להתקשר לשרת ה-F.T.P ולהוריד את החומרים הדרוש לו מהמחשב הנגוע אל המחשב שלו. פילוסוף גם דאג לתשלומי ששילם משרד החקירות שהיה שותף בו להאפרתי.
במעגל השני השופט כבוב ציין בגזר הדין כי עסקת הטיעון עם פילוסוף הושגה לקראת סוף שמיעת פרשת התביעה. חלק ניכר מהראיות הוגש לשופט בהסכמה, והוא הספיק לעמוד על מידת הנזק והסכנה הנשקפים מעצם החדרת תכנת הריגול למחשבי החברות המסחריות שצותתו להן ועל היתרון המשמעותי שיכלו להפיק גופים מתחרים מכך.
התביעה הדגישה במשפט כי פילוסוף נמנה עם השני משלושת המעגלים של המעורבים בפרשה. במעגל המרכזי עומדים יוצרי התוכנה ומשווקיה, בני הזוג האפרתי. במעגל השני החוקרים הפרטיים שקיבלו את שירותיהם. במעגל השלישי עומדים הלקוחות שהזמינו את הריגול אך התביעה לא הצליחה להניח את ידה עליהם, ועל כן הם לא הועמדו לדין, לפחות לא בשלב זה.
עם זאת, צוין כי פילוסוף ניהל משרד חקירות קטן יחסית למשרדיהם של יתר הנאשמים, מספר החדירות שביצע היה הקטן ביותר ומספר הלקוחות היה גם הוא קטן. כמו כן לא היה קשר ישיר בין פילוסוף לבין מזמיני הריגול התעשייתי הואיל והוא העביר את כל החומר שהפיק לידי חוקר פרטי אחר.
עונש קל התביעה הוסיפה כי חלק מהעבירות שבהן הורשע נבעו ממודעותו של פילוסוף למעשי החוקרים האחרים, ועל כן אחריותו היא משפטית. גם אין כל אינדיקציה מה מידת הרווח שהפיק ממעשיו. פילוסוף גם היה הנאשם הראשון שהודה במעשיו. לפיכך הסכימה התביעה לעתור לעונש מופחת יחסית לנאשם אחר בפרשה, ניב חי, שנידון ל-22 חודשי מאסר בפועל.
בגזר דינו כתב השופט כבוב כי בעבירות מחשב, האזנת סתר ופגיעה בפרטיות יש אינטרס מובהק להטיל עונשים חמורים לצורך הרתעת הרבים. וזאת, לנוכח הקלות הבלתי נסבלת שבביצוען, הקושי העצום לאסוף ראיות נגד העבריינים והנזק הכספי והאישי לקרבנות.
השופט כתב כי עסקת הטיעון עם פילוסוף מקילה עמו, ואולי אף מקילה מדי, אך החליט להתחשב בנסיבותיו האישיות, בדברי ההודאה והחרטה הכנים שלו, והחיסכון בזמנו של בית המשפט עקב ההודאה.
