תושב מזרח ירושלים שהצליח למנוע הריסה של מבנה בלתי חוקי בשלושה בתי משפט, כשל ברביעי. בית המשפט העליון אישר את ההריסה.
שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, דחה (יום ה', 29.11.07) בקשה של אחמד עבאסי להתיר לו לערער על ההחלטה להרוס שלוש קומות שבנה בלא היתר מעל לבניין של ארבע קומות העומד בשטח שנועד על-פי תוכנית המתאר להיות שטח ציבורי פתוח.
המדינה הגישה בעבר נגד עבאסי כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, אך הוא בוטל מחמת התיישנות. ערעור שהגישה המדינה נגד הכרעת-הדין נדחה בבית המשפט המחוזי, אבל בפסק הדין צוין כי חרף ביטול האישום והיעדר הרשעה, פתוחה הדרך לעתור להריסת הבנייה מכוח סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה, הקובע כי בית משפט רשאי לצוות להרוס בניין אם מי שביצע את העבירה "אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית".
המדינה שבה ופנתה לבית המשפט לעניינים מקומיים, והפעם עתרה למתן צו הריסה מכוח סעיף 212(5) לחוק. בית המשפט קבע כי היקף הבנייה, כמו גם ביצועה באזור שיועד על-פי תוכנית המתאר לשמש שטח ציבורי פתוח, אינם מקימים, כשהם לעצמם, על-פי הפרשנות שניתנה לסעיף 212 בפסיקה, אינטרס ציבורי מספק למתן צו הריסה. לכן דחה בית המשפט את הבקשה.
בנייה לא חוקית נרחבת - עניין ציבורי חשוב המדינה לא נואשה וערערה על כך לבית המשפט המחוזי, והפעם התקבל הערעור. השופט יצחק נועם קבע כי על-פי הפסיקה הקיימת, תכליתו של סעיף 212 היא להסיר את המפגע שהסבה הבנייה הבלתי-חוקית למרקם התכנוני, ולמנוע ממפר החוק ליהנות מפרי העבירה אף אם אינו בר-עונשין, בנסיבות שבהן יש הצדקה לכך מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב. השופט קבע כי השארת תוספת בנייה בת שלוש קומות, בהיקף של מאות מטרים רבועים, שנבנתה שלא כדין על כנה, תהווה פגיעה משמעותית וחמורה באינטרס הציבורי.
השופט נועם בחן את עצם הפעלת הסמכות לפי סעיף 212(5) לחוק, כלומר אם המבקש אינו "בר עונשין", וציין כי על-פי הפסיקה, אדם שהעבירות שביצע התיישנו אינו בר-עונשין, ולכן הוא נכלל בהגדרת הסעיף.
על כך ביקש עבאסי לערער בשנית לבית המשפט העליון. הוא טען כי הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מעניק הכשר להריסת כל המבנים שנבנו במזרח ירושלים, חרף העובדה שבאזור זה אין די תוכניות מתאר המייעדות קרקע למגורים. עוד טען, כי אין לראות בהשארת שלוש הקומות, שנבנו בניגוד לתוכנית מתאר ישנה שאינה מיושמת, פגיעה באינטרס הציבור. כמו כן טען כי נגרם לו עיוות דין חמור, שכן לא בית המשפט לעניינים מקומיים ולא בית המשפט המחוזי לא דנו בטענתו כין אין להם סמכות להורות על הריסה מכוח סעיף 212.
עבירה בבניין כהגדרתה בחוק בהחלטתו לדחות את הבקשה, כתב השופט לוי, כי ערעור בגלגול שני נועד לבחון שאלות משפטיות בעלות השלכה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. עניינו של עבאסי אינו כזה, חרף הניסיון לשוות לו ממד עקרוני.
עם זאת, הוסיף השופט לוי כי גם לעצם העניין לא מצא פגם בהכרעתו של השופט נועם. אכן, פסיקתו של בית משפט זה בהקשרו של סעיף 212 קובעת כי יש צורך, בנוסף לעצם הבנייה שלא כדין, להציג את העניין הציבורי המחייב את הריסת המבנה, והמדינה אכן הציגה אותו. על שטחו של עבאסי, שנועד על-פי תוכנית מתאר תקפה לשמש שטח ציבורי פתוח, הוקמה תוספת בנייה נרחבת בלא כל ניסיון להשיג היתר כדין או להביא לשינוי תוכנית המתאר. זו, בלא ספק, "עבירה בבניין" לפי סעיף 212 יש אינטרס ציבורי מובהק במניעתה. בנסיבות אלה, אם יושאר המצב על-כנו ייצא החוטא נשכר.
השופט הוסיף כי גם התנאי הקבוע בסעיף 212(5) מתקיים בעניינו של עבאסי. שכן, אם חלה התיישנות שאינה מאפשרת למצות את הדין עם מי שחטא בבנייה לא חוקית, ניתן ללכת בדרך המותווית בסעיף 212 לחוק, שכותרתה "הריסה בלא הרשעה".
