לפני למעלה מחודש החליטה מרסלה קרשנבאום, תושבת קציר, לאמץ גור אותו מצאה באחד הקיבוצים. הגור שהה בביתה של מרסלה כשלושה שבועות וזכה ממנה, מבני משפחתה וגם משכניה, ליחס אוהב. אלא שיום אחד הגור חלה. מרסלה נהגה באחריות רבה והביאה את הגור החולה לוטרינרית הפועלת ביישוב, ד"ר סיגלית חיון.
כעבור יום הכלב מת. ד"ר חיון אבחנה סימנים שהעלו בה את החשד, כי הגור היה נגוע במחלת הכלבת המסוכנת. לכן היא החליטה לא לקחת סיכון ולשלוח את גופת הכלב למכון הווטרינרי בבית דגן, שם יוכלו לקבוע האם אכן הכלב נגוע בכלבת.
ואכן, לפני כשבועיים הזמינה ד"ר חיון שליח מחברת שליחויות שעמה היא עובדת במשך שנים רבות והשליח לקח את הפגר החשוד כנגוע לבדיקה.
חלפו, כאמור, שבועיים. מרסלה החביבה ביקשה לבדוק מה אירע לכלבה וצלצלה לד"ר חיון. גם ד"ר חיון דרשה לדעת האם החשדות שלה היו מוצדקים והתקשרה למכון הווטרינרי לברר מהי קביעתם, אבל בשיחת הטלפון נדהמה ד"ר חיון כשאמרו לה, שגופת הכלב החשוד כנגוע כלל לא הגיעה אליהם.
"יש לנו שליח שעמו אנו עובדים כבר שנים", מספרת ד"ר חיון ומוסיפה: "הוא שולח את כל הבדיקות והדגימות למכון. זה היה ביום חמישי בערב ששלחתי עמו את הגור המת. חשוב להבין: אם התוצאות הן חיוביות, דהיינו שהכלב אכן היה נגוע בכלבת, הם מתקשרים ישר. אם התוצאה היא שלילית, דהיינו הכלב לא היה חולה בכלבת, הם שולחים את התוצאות בדואר. המתנתי לתוצאות וכשראיתי שהן לא מגיעות, התקשרתי למכון. שם אמרו לי שהפגר מעולם לא הגיע אליהם. אני הייתי המומה, היות שלכלב היו סימנים מחשידים שמדובר בכלבת. לפני שמונה שנים טיפלתי במקרה דומה של כלב ולכן החלטתי לא לקחת סיכון ולשלוח את הגופה. לאחר שהתברר לי כי הכלב הלך לאיבוד, פניתי למשרד הבריאות, ושם קראו לגברת שאימצה את הגור, מרסלה קרשנבאום, לבוא ולקבל חיסון. לפי מיטב ידיעתי, במשרד הבריאות בחדרה פנו לשירותים הוטרינריים, שזהו גוף ממשלתי השייך למשרד החקלאות, בדרישה לחקור את הפרשה".
ד"ר חיון, מי לדעתך התרשל בפרשה הזו?
"תראי, השליח אמר שהוא שלח את הגופה. לגבי המכון הווטרינרי- או שהוא באמת לא הגיע אליהם, או שהרופא התורן שקיבל את הגופה, לא רשם את זה בספר, ופשוט הכניס את הגופה החשודה כנגועה בכלבת למקרר ומשם היא הועברה לשריפה, מבלי לדעת אם הכלב היה נגוע או לא".
"מישהו צריך לקחת אחריות" "מישהו התרשל וצריך לקחת אחריות", אומרת בכעס מרסלה קרשנבאום, בעלת הכלב, ומוסיפה:"כלבת זו מחלה מאוד מסוכנת שיכולה לעלות בחיי אדם. אני עשיתי את כל מה שצריך. אני לא יודעת אם הכלב היה חולה או לא ולכן ביקשתי לברר את זה. אני נורא כועסת, מה שנעשה פה זה לא הגיוני. פנו אלי ממשרד הבריאות ואמרו לי שעלי לבוא לקבל חיסון, יחד עם בני המשפחה שלי, אבל מאיפה הם יכולים לדעת עם מי הכלב בא במגע? הוא שיחק עם השכנים, עם כמה ילדים ביישוב, עם חברה שלי- אלה אנשים שלא קיבלו חיסון. לא נראה לי הגיוני שלא מחסנים את כל היישוב. עצוב לי שהכלב שלי מת, עצוב לי לא פחות מאיך שהדברים התנהלו".
השמועה בדבר החשש להתפרצות מחלת הכלבת ביישוב גרמה, כאמור, לעשרות מתושבי היישוב להגיע לסניף משרד הבריאות בחדרה על-מנת לקבל את סדרת החיסונים נגד כלבת.
