אף שחלפו יותר מ-60 שנה מאז תום מלחמת העולם השנייה, רבבות ניצולי שואה ויורשיהם עדיין נאבקים בבתי משפט בגרמניה לקבל פיצויים או החזרת רכוש שנבזז. כך מוסר (יום א', 2.12.07) העיתון "וושינגטון פוסט".
יותר מ-76,000 תביעות שהגישו משפחות יהודיות וקורבנות אחרים מהתקופה הנאצית שהיה להם רכוש במזרח גרמניה לשעבר נותרו בלא פתרון. כ-60,000 יהודים שהגישו בקשות לפנסיות מיוחדות המגיעות לעובדי כפייה בגטאות - נדחו. ויהודים שנגנבו מהם אוצרות אמנות טוענים כי מוזיאונים גרמניים מקשים על מאמציהם למצוא את אוספיהם, על אף התחייבות מ-1999 ליישב את הסוגיה.
בכתבה שמפרסם כתב "וושינגטון פוסט" קרייג ויטלוק, נאמר כי ככל שהזמן עובר, ניצולי השואה המזדקנים והולכים, ויורשיהם, נעשים יותר ויותר מתוסכלים. ברוב המקרים האשמה נעוצה באיטיות ובחוסר הגמישות של הביורוקרטיה הגרמנית. התובעים אומרים כי הם נתקלים יותר ויותר בהפחתת רצונם של הגרמנים לשלם פיצויים על פשעי הרייך השלישי.
גל תביעות מאז נפילת מזרח גרמניה גרמניה שילמה לפני זמן רב פיצויים לרוב מגישי התביעות. במחצית המאה שחלפה הוציאו הגרמנים יותר מ-100 מיליארד דולר, לאחר התאמה לאינפלציה, כדי לפצות יהודים וקורבנות אחרים של הנאציזם. אבל מאז שנות ה-90 יש גל חדש של תביעות עקב נפילת מזרח גרמניה הקומוניסטית שסירבה בעקביות לפצות יהודים על פשעי הרייך השלישי.
ב-1 באוקטובר 2007 הסכימה גרמניה לשלם עוד רבע מיליארד דולר בפנסיות ב-10 השנים הקרובות ליהודים שהיו כלואים במחנות ריכוז נאציים. בשנה שעברה הסכימה משלת גרמניה לשלם 50 מיליון דולר כדי לממן סיעוד והוצאות רפואיות לניצולי שואה זקנים.
גדעון טיילור, סגן נשיא ועידת התביעות, מוסד שהוקם ב-1951 בניו-יורק לשאת ולתת על תשלומי הפיצויים, אומר כי ממשלת גרמניה הראתה מחויבות חזקה לתשלומי פיצויים במשך השנים. עם זאת, ציין כי מספר הניצולים מידלדל ורבים מהם חסרי כל.
עד לעת האחרונה, התנגדה ממשלת גרמניה למאמצים הבינלאומיים לפתוח ארכיונים עצומים מהתקופה הנאצית להיסטוריונים ולציבור מחשש למבול של תביעות חדשות לפיצויים. אבל תחת לחצם של חוקרי השואה הסכימה גרמניה בשנה שעברה לפתוח את הארכיונים, שמפקח עליהם קונסורציום של 11 מדינות והצלב האדום.
"מחווה הומניטארית"
מאז, ניסתה ממשלת גרמניה ליישב עוד סכסוך בעניין השואה והסכימה לשלם 140 מיליון דולר לתושבים לשעבר בגטאות שהנאצים אילצו לעבוד בשכר מגוחך.
גרמניה גם חוקקה ב-2002 חוק המעניק פנסיות חודשיות ל"פועלי הגטאות". אבל מתוך 75 אלף היהודים שהגישו תביעות נדחו יותר מ-85%, בדרך כלל משום שאין להם מסמכים המוכיחים שעבדו בעבודות כפייה. מדובר בתוכנית נפרדת מהתוכנית בסך 6 מיליארד דולר משנת 2000 לפיצוי 1.7 מיליון עובדי כפייה, שאילצו הנאצים לעבוד בלא תשלום.
לאחר דרבון מצד ועידת התביעות ופקידים בישראל ובארה"ב, הסכימה ממשלת גרמניה בספטמבר לשלם סכום חד פעמי של 2,800 דולר ל-50,000 יהודים שנשללה מהם הזכות להטבות.
פקידים גרמניים תיארו את התשלום "מחווה הומניטארית", ועמדו על כך שאין לראות בו פיצוי על עבודת כפייה. אבל מקורות מביני דבר, ובהם צייר פרלמנט גרמנים, אומרים כי ממשלת גרמניה קופצת את ידה ואינה עושה די.
האחים זברסקי כמשל אחד הסכסוכים המרים והממושכים בעניין רכוש יהודי מתרחש בטלטואו, פרבר של ברלין. עד שנות ה-30 היו מקס ואלברט זברסקי, שני קבלנים ואנשי עסקים יהודיים, בעליו של שטח של כ-800 דונם במרכז העיירה. הם היו בעלי הקרקע מאז 1872 אך אולצו למכור אותה בפחות מערכה לאחר שהיטלר עלה לשלטון ב-1933. המתווך הנאצי גם אילץ אותם לשלם עמלות בשיעור 50%.
לאחר שטלטואו ושאר מזרח גרמניה נפטרו מעול הקומוניזם ב-1990 הגישו יורשי זברסקי תביעות לקבל בחזרה את רכושם. באותה עת התגוררו על הקרקע כ-1500 גרמנים ושוויה נאמד ב-100 מיליון דולר. היורשים הצליחו לקבל כמה דונמים בחזרה אך השלטונות הגרמניים דחו את רבו התביעה, ופסקו כי ב-1996 כי האחים זברסקי לא מכרו את הקרקע תחת לחץ.