בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע (יום א' 2.12.07) את רוני פרץ, בן 41, מקרית אתא בשני מעשי רצח ובארבעה מעשי שוד של קשישים בבתיהם בקריית אתא בשנים 2006-2005. השופטים יוסף אלרון, רון סוקול וכמאל סעב יקבעו במועד אחר את מידת העונש, מעבר למאסר עולם המוטל עליו אוטומטית.
נקבע כי פרץ רצח את פרידה ויזל בת בת 88 ואת ילנה נאומביקין בת 68, ושדד אותן. כמו כן שדד את חורחי קורמולוקוס בת 91 ואת היינריך יצחק בן 83 וגרם להם חבלות קשות. כל קרבנותיו גרו ברחובות סמוכים ופרץ התגורר בסמוך להם. הוא נכנס לבתיהם בשעות היום. לביתה של חורחי קורמולוקוס חדר בתואנה שהוא איש רשות, ולבתיהם של שלושת האחרים נכנס באמתלה שהוא דוור המביא דואר רשום.
לאחר שנכנס לביתה של חורחי קורמולוקוס החל לחקור אותה על רכושה, ולאחר ששאלה אותו מדוע הוא מתעניין בכך היכה אותה, הפיל אותה ושבר את ידה. לאחר מכן שדד ממנה 5000 שקל ותלש מגופה שרשרת זהב ושתי טבעות.
כאשר נכנס לביתו של יצחק היינריך ניסה לשדוד אותו אך היינריך התנגד. פרץ דקר אותו בסכין. היינריך העמיד פני מת וכך ניצל. פרץ כפת אותו בחבל שהביא עימו, שדד ממנו 400 שקל, ושעון יד, והשאיר אותו כפות ומתבוסס בדמו.
לאחר שנכנס פרץ לביתה של פרידה ויזל, היכה אותה, שבר את צלעותיה ואת עצם החזה וחנק אותה למוות. אחר כך גנב ארנק ובו 800 שקל.
לביתה של ילנה נאומיבקין חדר בשעת ערב. לאחר שנכנס, תקף אותה בסכין ודרש ממנה כסף. לפני שיצא כפת אותה בחבלים בידיה וברגליה, תחב מגבת לפיה וקשר אותה כחבל סביב צווארה. כמו כן גנב 400 שקל מארנקה. מקשירת המגבת נחנקה הקשישה למוות.
אות קלון של רוצח סדרתי פרץ כפר בכל האישומים. אבל השופטים כתבו בהכרעת הדין כי "מסכת הראייתית הניצבת לחובת הנאשם היא מארג שלם של תשתית ראייתית החובקת אותו מכל עבר והמלמדת על אשמתו בכל אחד מהאישומים המיוחסים לו בכתב אישום זה".
השופט אלרון כתב: "לפנינו סדרת מעשים פליליים מהחמורים ביותר בקודקס הפלילי. כפי שהוכח בפנינו, על מצחו של הנאשם ניתן על נקלה לרשום כאות קלון את דבר היותו "רוצח סדרתי" לכל עניין ודבר".
"קשה להשתחרר מהרושם העז שהותירה עדותו של היינריך בפנינו, בתארו את האלימות הרבה שהפגין הנאשם כלפיו. משעזב אותו לנפשו כפות וקשור בידיו וברגליו, זחל היינריך בכוחותיו אחרונים לעבר דלת ביתו, בהיעדר שיניו התותבות שנפלו במהלך המאבק על חייו, הצליח לנתק בעזרת סכין ובעזרת חניכיו את הקשר בידיו, אך לא את אלה שברגליו. ולבסוף, בראותו אדם מחוץ לביתו המופתע נוכח מצבו והדורש בשלומו נוכח מצבו כפי שנגלה לעיניו, איבד את הכרתו באחת והתמוטט", כתב השופט.