דוברת צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל.) מירי רגב, טוענת כי במהלך מלחמת לבנון השנייה לא היתה פגיעה בבטחון המדינה שנגרמה כתוצאה מפעולות של יחידת דובר צה"ל. כך עולה מתמלילי עדותה בפני ועדת וינוגרד שהותרו (יום ב', 3.12.07) לפרסום.
"כל מה שעיתונאי מדבר זה לא באחריות דובר צה"ל. הלוואי. אין לנו שליטה על כל מה שמתפרסם על הצבא. אני יודעת לשלוט על מה שיצא מהתדרוכים. אני יודעת לשלוט על מה שיצא משיחות רקע. אני יודעת לשלוט על מה שיצא עם כתבים שהצטרפו לשטח שאני אישרתי אותם. ואני יודעת לשלוט על מה שיצא מהודעת הדובר. מכל אלף הדברים האלה שאנחנו עשינו - כאלף דברים, לא היה דבר אחד שאפשר לבוא ולהגיד שנפגע ממנו בטחון המדינה", אמרה בפני חברי הוועדה.
לדבריה, חלק מהלחץ של הכתבים נבע מהפרסומים בתקשורת הזרה, שהם לא היו יכולים לפגר בעקבותיהם. "לא יצא מצב שגדוד נמצא בלחימה ודובר צה"ל יגיד שהוא בלחימה. מעולם אין מצב כזה. זה כללי טאבו. אנחנו לא מדווחים על לחימה. רק אחרי שהכוח יוצא, ואנחנו מחלצים את הפצועים. זאת אחת הסיבות של הנפגעים, למה אנחנו לא מודיעים את זה. כי כשיש נפגעים באמצע ואנחנו מחלצים אותם, אנחנו לא מודיעים על זה. . . . ואחרים? הם היו בגבול הצפון, הם רואים מה קורה והם התחילו לדווח: קרבות קשים בבנת ג'ביל. מה אני יכולה לעשות עם זה, חוץ מאשר להתקשר ולבקש ממנו לא לעשות את זה. אז הוא אומר לי: מירי, אני לא אעשה את זה, אבל התקשורת הזרה מדווחת על קרבות קשים בבנת ג'ביל. מה את רוצה ממני? מה את רוצה, שאני לא אדווח על זה? זאת המציאות. זה לא שכל מה שהוא מדווח אני נותנת לו. מה שאני נותנת לו, אני יודעת שזה עובר לביטחון שדה צנזורה ודובר צה"ל. אין לו דרך אחרת למנוע את המידע הזה", ציינה.
רגב הוסיפה כי אין כל אפשרות למנוע הדלפות מן הצבא ומן המערכת הפוליטית וממילא אין אפשרות למנוע פגיעה בסודות אך כאן גם המקום לאחריות מצד הכתבים, מאנשי הצבא ומהמדינאים.
"אני חושבת שבמדינה דמוקרטית שבה כתבים מדברים עם המקורות שלהם, יש הדלפות והיו תמיד הדלפות ותמיד היו במלחמות הדלפות. אני חושבת שכאן נדרשת אחריות. לא רק הכתבים, גם מצד אנשי הצבא וגם ממדינאים", ציינה, "אני ישבתי ושמעתי חלק מהדברים והייתי בהלם מהם. איך אומרים דברים כאלה בכלל, מי בכלל אומר דבר כזה. זאת בעיה של משמעת, של תרבות שאין לנו אותה. אין לנו אותה".