בית המשפט העליון דחה את בקשתה של עיריית רמת גן לעכב את ביצוע פסק הדין שנתן שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר עמירם בנימיני באוגוסט 2007, ובו חייב אותה לשלם פיצויים בסך יותר מ-15 מיליון שקל לחברות "י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר", "פרדס הררי" ו"מניבה פרי".
פסק הדין העניק להן את הפיצויים עקב אישור תוכנית המתאר להרחבת כביש מספר 4 והקמת מחלף בר-אילן, שפגעה בפרויקט המגורים "גני ערמונים", שבבעלות שלוש החברות.
על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ועל כן ביקשה תחילה עיריית רמת גן מהשופט בנימיני לעכב את הביצוע, אבל הוא סירב. לפיכך, פנתה העיריה לבית המשפט העליון.
העיריה טענה כי מדובר בסכום נכבד, והנזק הכרוך באי-עיכוב תשלומו הוא בלתי-הפיך, מכיוון שמשמעותו היא דחייה או ביטול ביצוע פרויקטים שלה בהקמה. לבקשה צורף תצהיר של מנכ"ל עיריית רמת-גן המפרט רשימה של שמונה פרויקטים שיידחו וששה פרויקטים שיופסקו, עקב מתן פסק-הדין. העיריה טענה שמדובר "בפרויקטים בעלי חשיבות בטיחותית, חברתית, חינוכית ובריאותית, שחלקם בעלי השפעה על אוכלוסיות 'מוחלשות', קשישים, ילדים ונכים". עוד נטען, כי העיריה היא רשות ציבורית ולכן מובטחת יכולתה לשלם את חובה אם תפסיד בערעור.
עוד טענה כי סיכויי הערעור שלה טובים, ואף השופט בנימיני ציין בהחלטתו שדחתה את עיכוב הביצוע, כי "מדובר בתיק מורכב ומסובך, המעלה שאלות משפטיות ועובדתיות שרחוקות מלהיות פשוטות".
חברות לא פעילות לעומת זאת, הטילה ספק העיריה ספק ביכולתן של שלוש החברות להחזיר את הכסף אם הן שיפסידו בערעור. לעניין זה, צירפה העיריה לבקשת עיכוב הביצוע תצהיר של חוקר פרטי, הקובע ששלוש החברות אינן מעסיקות עובדים ואינן פעילות. אבל החברות השיבו כי הן מנוהלות היום בידי חברת מגדלי שקל, שבבעלותה כמה נכסי מקרקעין בערי המרכז. צורפו תצהירים מנכ"ל מגדלי שקל זלבסט והסמנכ"ל פינדלינג, המתחייבים לפרוע כל חוב.
עיריית רמת גן טענה בתגובה כי מערכת היחסים בין מגדלי שקל לבין 3 החברות אינה ברורה, וכי החלטת ד"ר בנימיני לא נתנה משקל מספיק לעובדה שרוב נכסיה של מגדלי שקל, משועבדים לבנקים.
בתשובתן לבית המשפט העליון, התנגדו שלוש החברות לעיכוב הביצוע. הן פירטו את דרך החתחתים שעברו מאז הגשת התביעה לפיצויים בשנת 1991, דרך הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי בשנת 1994, עבור לסירוב העיריה להצעות בית המשפט לקיים הליך גישור ולמנות שמאי, ועוד עיכובים עד למתן פסק הדין. החברות הדגישו כי סיכויי הערעור שהגישה העיריה נמוכים.
עוד ציינו כי מדובר בפסק דין כספי, שעיכוב ביצועו חריג ביותר.
העיריה הילכה אימים על השופט בהחלטתו לדחות את הערעור ציין השופט אליקים רובינשטיין כי בית המשפט המחוזי הבטיח את החזק הכסף אם תצליח העיריה בערעורה באמצעות חיוב שלוש החברות להפקיד ערבות בנקאית על סך 7.5 מיליון שקל וערבות של מגדלי שקל על מלוא הסכום. הוא הוסיף כי אינו דן בטענות בדבר אופי היחסים בין מגדלי שקל לבין החברות, שכן מגדלי שקל התחייבה לערוב לחוב אפשרי שלהן, ואין טענה באשר ליכולתה של מגדלי שקל.
השופט רובינשטיין הדגיש כי התלבט לא מעט בהחלטתו. "אדם מן היישוב כמובן רגיש לטענות בדבר הנזק שייגרם לעיריית רמת גן ולתושביה כתוצאה מביצוע פסק-הדין", כתב השופט. עם זאת, ציין כי העיריה לא הוכיחה כי בפועל ימנע מצבה התקציבי את ביצוע הפרויקטים שעליהם הצביעה. רובינשטיין אף ציטט מדבריו של השופט בנימיני כי "רשות המנסה להלך אימים על בית המשפט כי ביצוע פסק הדין יפגע בפרויקטים בעלי חשיבות בטיחותית, או בילדים, זקנים או חולים, מוטב לה לשריין מבעוד מועד מקור לפיצוי מי שעלול להיפגע מתוכנית שהיא מאשרת".