שופט בית משפט השלום בחדרה חננאל שרעבי דחה (יום ה', 6.12.07) בתביעה שהגישו בני זוג, נעמי ודרור ורד נגד תביעת רשלנות מקצועית נגד עו"ד משה כהן על סך כ-100 אלף שקל. השופט קבע כי לא הוכיחו את תביעתם וחייב אותם לשאת בשכר טירחת עורך הדין בסך 15 אלף שקל.
ורד חתמו במרס 2004 על חוזה למכירת זכויותיהם במגרש ברמת גולדה בהר הכרמל בחיפה.הם טענו כי עו"ד כהן בחוזה ייצג אותם, ולפני החתימה העריך כי מס השבח שישלמו על החלקה יהיה כ-16-13 אלף שקל, לכל היותר. לטענתם, זו גם הסיבה שהסכימו לעסקה וחתמו על החוזה. אבל בדיעבד התברר כי שומת מס השבח עמדה על 121,363 שקל. לפיכך, טענו כי כהן התרשל ועליו לשלם להם את ההפרש בין סכום המס ששילמו לבין סכום המס שהעריך.
עו"ד כהן טען בכתב ההגנה כי לא נתן להם מעולם הערכה כזאת וכי גם לא ייצג אותם אלא רק לאחר החתימה על החוזה. בעסקת המכר, ובמעמד החתימה על החוזה, ייצג אך ורק את הקונים, ה"ה רוני דין ואמו גילה דיין. את הקונים הביא שותפו למשרד, עו"ד שלמה שינדלהיים, שחתם איתם קודם לכן על זכרון דברים לקניית המגרש אך חזר בו.
עורכת הדין העריכה: 15 אלף שקל בעדותו במשפט, סיפר ורד כי לפני החתימה על זכרון הדברים עם שינדלהיים בסוף שנת 2003 התייעץ בעל פה עם עו"ד ליאורה סלנט, שנאמר לו כי היא מומחית לנדל"ן, ושאל אותה על שיעור מס השבח הצפוי ממכירת החלקה בכ-95,000 דולר, וזו השיבה בעל-פה כי שיעור המס לא יעלה על 15,000 שקל. על סמך הערכה זו חתם על זכרון הדברים עם עו"ד שינדלהיים.
השופט שרעבי התמקד בפסק דינו בשאלה אם העריך עו"ד כהן לפני ורד את שיעור מס השבח על עסקת המכר לפני החתימה על החוזה.
לאחר שבחן את גרסאות הצדדים ושמע את עדויותיהם, קבע כי ורד לא הצליחו להוכיח את טענתם שעורך הדין נתן להם הערכת מס שבח לפני חתימת החוזה. השופט ציין כי ורד לא הציגו שום מסמך המאשר שהייתה הערכה כזאת. המסמך היחיד היה מכתב של עו"ד סלנט המבקשת שכר טירחה על ייעוץ, אך גם בו לא נאמר דבר על הערכת מס שבח. לגבי עדותו של ורד כי סלנט נתנה לו הערכה כזאת, הביע השופט תמיהה על שוורד לא טרח לזמן אותה כעדה. עדות זו הייתה חשובה אפילו כדי להסביר כיצד הגיעה לחישוב המס. השופט ציין כי על-פי הפסיקה, צד שנמנע מלהביא עד רלוונטי בלא הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו.
עוד תמה השופט מדוע לא העלו ורד על הכתב את הערכת עורך הדין בעניין מס השבח, אם אכן האמינו שההערכה הייתה כה מכריעה להחלטתם למכור את המגרש, כפי שהעידו.
הפקידו 60 אלף דולר לתשלום מס שבח תמיהה נוספת שהעלה השופט הייתה מדוע הסכימו ורד להפקיד בידי עו"ד כהן כנאמן 60 אלף דולר להבטחת תשלום מס שבח, כפי שנאמר בחוזה, אם הצפי לתשלום המס היה 16,000 שקל. ורד אומנם טען כי לא קרא את כל סעיפי החוזה וסמך על עורך הדין, אך השופט קבע כי לא השתכנע בנכונות טענה זו משום שוורד איש עסקים בתחום הספנות, ונוהג לעשות גם חוזים, ולכן אין זה סביר שלא יקרא חוזה מכר. השופט גם נתן אמון בעדותו של הקונה רוני דין כי לפני החתימה על החוזה קרא עורך הדין לפני כל הנוכחים את סעיפי החוזה, ובכללם את סכומי הנאמנות להבטחת תשלום מס השבח.
השופט ציין כי החוזה גם נאמר בפירוש כי "ידוע למוכרים (ורד) שהם אינם מיוצגים בעסקה זו".
גם בעניין זה דחה את עדותו של ורד כי לא קרא את הסעיף משום שנתן אמון עיוור בעורך הדין.
השופט הוסיף כי אם סיכם עורך הדין עם ורד לפני החתימה על החוזה שהוא ייצג אותם, כטענתם, לא ברור איזה אינטרס אישי, משפטי או עסקי יש לו להכניס סעיף כזה לחוזה.
מסקנתו של השופט הייתה כי ורד לא הוכיחו כי עורך הדין נתן להם הערכת מס שבח לפני חתימת החוזה, וייתכן כי הסתמכו על הערכתה של עו"ד סלנט, אם הייתה כזאת.
