התיאור 'למות מלב שבור', מסתבר, אינו מתאים רק לשימוש בשירים רומנטיים, אלא מתאר מצב רפואי לכל דבר. זוהי המסקנה הנובעת מאיסוף ראיות מחקריות מצטברות.
סקירה של מחקרים שנעשתה לאחרונה ופורסמה ב"The Lancet", הראתה כי הסיכון למוות עולה ב-25% בעקבות שכול.
חוקרים מאוניברסיטת Utrecht שבהולנד, כתבו כי הלחץ הפסיכולוגי הנגרם מאובדן של אדם אהוב משחק תפקיד משמעותי בכך.
מומחים בתחום הלב מסבירים כי אנשים שאיבדו בן או בת זוג לעתים קרובות מאמצים לעצמם הרגלים לא בריאים כמו עישון ותזונה לקויה.
בקרב אלמנים, הסיכון הגובר למוות נמצא קשור לצריכת אלכוהול ולאיבוד הביטחון העצמי.
בקרב אלמנות, התמונה אינה כה ברורה, אך בדידות עמוקה ולחץ פסיכולוגי שנגרם מהאובדן משחקים תפקיד גדול יותר.
מומחים יודעים מזה זמן רב כי לחץ פסיכולוגי עלול לגרום לשינויים פיזיים בגוף - הורמוני הלחץ עלולים לשבש את התהליכים המתרחשים בגוף.
אלמנים - בסיכון להתאבדות אחד המחקרים גילה כי גברים היו בסיכון גבוה ב-21% למות לאחר שאיבדו את בת זוגתם. אלמנות היו בסיכון גבוה ב-17% למוות.
הסיכון נתגלה כגבוה ביותר בשבועות הראשונים שלאחר השכול וירד עם הזמן.
גברים שאיבדו את נשותיהם נמצאו גם בסיכון גבוה פי שלושה להתאבדות. אלמנות לא נמצאו בסיכון גבוה יותר להתאבדות.
מחקר דני משנת 2003 הראה כי אמהות ואבות נמצאים בסיכון גבוה להתאבדות לאחר מותו של ילד, סיכון שעולה ככל שהילד צעיר יותר, והוא גבוה במיוחד ב-30 הימים הראשונים לאחר השכול.
לדברי עורכי המחקר, מדובר בדפוסים עקביים למדי המובילים למסקנה כי שיעור התמותה הקשור לשכול נובע בעיקר ממה שנקרא 'לב שבור' - הלחץ הפסיכולוגי בעקבות האובדן.
יחד עם זאת הם מדגישים כי רוב האנשים מתמודדים עם השכול בסיוע של עזרה מקצועית.
רוב התגובות אינן מורכבות ועבור רוב האנשים החווים שכול, משפחה וחברים, אמונה וקבוצות תמיכה, וכן מקורות חברתיים שונים מספקים את התמיכה הנדרשת.
מומחים שהגיבו לממצאים ציינו כי התופעה מוכרת זמן רב וכי אובדן של אדם קרוב ומשמעותי כמו בן, או בת זוג היא חוויה קשה ביותר לאדם הנותר.
אחד הצדדים החיוביים יותר, הוא כי קיימות ראיות המצביעות על כך שנוכחות רשת אישית תומכת היא מרכיב חשוב בעזרה לאנשים החווים שכול.
יחד עם זאת, לא כל אחד הוא בר מזל ליהנות מסביבה משפחתית תומכת ולכן במקרים אלו חשובות קבוצות תמיכה באבלים.