בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעה של חברה נגד סוכן מכירות של חברה לבדיקת ריבית ששכנע אותה להזמין תמורת תשלום גבוה חוות דעת על סכומים גדולים של ריבית שהבנק גובה ממנה שלא כדין, ולבסוף קבעה חוות הדעת שהבנק נוהג כשורה. השופט מנחם קליין קבע כי הסוכן שידל את החברה לשלם סכומים ניכרים בלא כל בסיס, בלא שהיה סכסוך קודם בינה לבין הבנק ותוך הבטחות שווא, ובכך פעל בחוסר תום לב. לפיכך הורה לסוכן להחזיר לחברה 30,876 שקל שגבה ממנה.
הסוכן, יאן קליימן, שייצג את חברת "פולק בדיקת ריבית" הגיע במארס 1999 לחברת "הפרזול סחר ושיווק מ.ב." ושכנע את המנהל שלה לאפשר לו לבדוק אם הבנק גובה ממנה כספים שלא כדין. המנהל מסר לידי חברת פולק מסמכים לבדיקה ראשונית בלא כל תשלום או התחייבות מטעמה. לאחר הבדיקה הראשונית, הודיעה חברת פולק כי קיימת עילת תביעה "רצינית" נגד הבנק ואף ייתכן כי הסכום שבה תזכה הפרזול יעמוד על כ-700,000 שקל. החברה דרשה תשלום בסך 3,000 דולר כדי שתיתן חוות דעת מסודרת לצורך הגשת תביעה משפטית נגד הבנק.
חוות הדעת מעולם לא נמסרה, וחברת פולק "טרטרה" את מנהל הפרזול בדרישות חוזרות ונשנות לקבלת מסמכים. כשהגיע מועד הגש התביעה לבנק ביקשו מנהל חברת פולק, דורון פולק, ונציגו קליימן מהפרזול לשלם להם עוד 12,000 שקל לביצוע בדיקה מחודשת ומעודכנת של "חובות" הבנק. מנהל הפרזול נועד עם עו"ד מומחה בתחום, שאת כתובתו מסר לו פולק, והתברר לו להפתעתו שסיכויי התביעה קלושים ביותר ולמעשה אין לו כל "קייס" נגד הבנק.
הסוכן: הייתי רק איש מכירות "הפרזול" הגישה נגד פולק וחברתו תביעה ב"סדר דין מהיר", וטענה שהם הוליכו אותה שולל לעניין סיכויי הזכייה בתביעה. היא טענה כי נגבה ממנה כסף בכל בסיס ובלא כל תמורה, ודרשה להחזירו. השופט מנחם קליין חייב אותם לשלם להפרזול 10,000 שקל.
כמו כן הוגשה תביעה נגד קליימן. בכתב הגנתו טען קליימן כי אין כל יריבות בינו לבין הפרזול. אומנם הוא היה אחד מבעלי השליטה בחברת פולק אך כלפי הפרזול פעל כאיש מכירות ותו לאו.
לעניין ההסכם בין הצדדים בדבר חוות הדעת, טען קליימן שפולק בע"מ כבר לא הייתה אז פעילה והוא עבד בתור שכיר בעסקו הפרטי של דורון פולק. עוד טען כי תחילה לא העבירה הפרזול את מלוא המסמכים ולכן לא ניתנה חוות דעת. לאחר שבוצעה התקשרות נוספת, ניתנה חוות דעת, אבל בה נקבע כי אומנם אין לחברה עילה לתבוע את הבנק על התניית שירות בשירות, אך לא נקבע בה שאין עילה לתביעה בכלל.
מצג שווא בפסק הדין שקיבל את תביעת הפרזול קבע השופט קליין כי אין יסוד לטענת קליימן כי אין יריבות בינו לבין הפרזול. קליימן היה תחילה בעל מניות בחברת פולק ולאחר מכן הציג עצמו בכרטיס ביקור כמנכ"ל "ד.פ. ניהול ובקרת פיננסים".
השופט פסק כי קליימן נהג בחוסר תום לב כלפי הפרזול, הטעה את נציגה והציג מצג שווא באשר לסיכויי תביעתה. הוא עסק בתחום שלא היה לו כל ידע מקצועי לגביו, תוך הטעייה ברורה גם בעניין זה. קליימן, שאינו עו"ד ולא רואה חשבון, ראה לנכון להציג פתרונות יצירתיים לעסקים כדי שיתבעו את הבנקים שלהם תוך העמסת מערכת המשפט בלא סיבה.
הנתבע הסתיר מנציגי הפרזול את העובדה כי חברת פולק עברה רה-ארגון וכי את השירותים נותן לה מישהו אחר. קליימן הוא זה שהפנה את הפרזול לעורך הדין, שבהגינותו הרבה ציין באובייקטיביות מקצועית את דעתו על סיכויי התביעה. גם להתנערות קליימן מחוות דעת משפטית זו אין כל בסיס.