בית המשפט העליון קיבל ערעור של עיריית חדרה על פסק דין שביטל הליכים, ובכללם עיקול חשבון בנק, שנקטה העיריה על-פי פקודת מסים (גבייה), נגד בעלי נכס שסירבו לשלם הטל סלילה. בית המשפט העליון פסק כי עיריה מוסמכת לגבות הטל סלילה על-פי פקודת המסים (גבייה).
בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה קיבל במרס 2006 את עתירתם של משה וישראל קוטלר לבטל הליכים שנקטה נגדם עיריית חדרה לגביית הטל סלילת כבישים ומדרכות, על-פי פקודת המסים (גבייה).
קוטלר הם בעלי נכס ברחוב ז'בוטינסקי 30-34 בחדרה. בפברואר 2002 המציאה להם העיריה דרישה לתשלום הטל על סלילת כביש ומדרכה ברחוב ז'בוטינסקי. לאחר שנשלחה להם התראה, החלה חליפת מכתבים, ובה טענו קוטלר נגד חיובם, ואילו העיריה עמדה על דרישתה. ביולי 2005 הטילה העיריה עיקולים על חשבונות הבנק שלהם על-פי פקודת המסים. בתגובה עתרו קוטלר לבית המשפט המחוזי.
השופט רון שפירא קבע כי עבודות הסלילה שביצעה העיריה ברחוב היו נחוצות וכי המדרכה הורחבה, ועל כן הייתה העיריה מוסמכת לפי חוק עזר לחייב את קוטלר בהטל בגין הרחבתו. הוא גם קבע כי העיריה לא חרגה מסמכותה כשחייבה אותם בהטל בשיעור 40%. עם זאת, קבע כי העיריה לא היתה מוסמכת לגבות את ההטל, משום שלא הוכחה זיקה בינו לבין ההוצאות שהוציאה בסלילת הכביש והמדרכה, וכן קבע כי קודם שנקטה אמצעים על-פי פקודת המסים היה עליה להגיש תביעה בסדר דין מקוצר, שבמסגרתה יתבררו מרכיבי החיוב וייקבע שיעורו.
חובות לרשות המקומית העיריה ערערה על כך לבית המשפט העליון. בפסק הדין שקיבל את הערעור כתב השופט דוד חשין, בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן, כי אין לקבל את קביעת בית משפט המחוזי בדבר היקף הזיקה הנדרשת במקרה של "הטל". השופט כתב כי משעה שהטל אינו נגבה על סמך הוצאות בגין עבודת תשתית ספציפית, אלא על סמך חישוב של כלל העבודות המבוצעות בתשתית מסוימת, לא ניתן להוכיח קשר, כזה שהציב בית המשפט המחוזי. לכן, גם אין מקום להפנות את העיריה להגיש תביעה בסדר דין מקוצר, כדי שיתבררו נתונים לעניין הקשר שבין ההוצאות לבין ההטל.
לגבי סמכות העיריה לגבות את ההטל על-פי פקודת המסים, ציין השופט כי הוראות פקודת המסים הוחלו בהוראת שעה משנת 2000 גם על ארנונה וגם על "תשלומי חובה אחרים המגיעים לרשות המקומית על-פי דין", ונקבע כי חובות אלה "יהיו מס כמשמעותו בפקודה". חובות בגין הטל סלילה, שנקבע בחוק עזר, ממלאים אחר הגדרת "חובות לרשות המקומית", ועל כן, ניתן לגבותם כשם שגובים מס, קבע השופט חשין.
עם זאת, דחה השופט חשין את טענת העיריה, כי רק מי שכבר שילם הטל, אך לא מי ששילם דמי השתתפות, זכאי לפטור מתשלום ההטל. לפיכך, הדגיש השופט כי על העיריה להביא בחשבון במקרה זה דמי השתתפות ששולמו לה בעבור סלילת המדרכה, ואם תתעורר מחלוקת, יוכלו קוטלר לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים כדי שיכריע. אשר לסלילת הכביש, נקבע כאמור הטל של 40%.