שר האוצר, רוני בר-און, התקשה הערב (ב', 10.12.07) להסביר בוועידת ישראל לעסקים מדוע בעידן של גאות וצמיחה, במציאות של עודפי הכנסות ממיסים - מתקשה הממשלה להסביר לציבור מדוע לא תנתב את עודפי ההכנסות להשקעה בתשתיות חברתיות.
"ניסיונותינו להסביר בעניין הזה לא צולחים", אמר השר, "ניסינו להסביר באותות ומופתים שהממשלה הנוכחית שינתה סדרי עדיפויות, שביחס לקודמותיה היא ממשלה חברתית, שבצד אילוצי הביטחון יש כאן ממשלה שבאמת נתנה עדיפות לנושא החינוך ולנושא החברתי - אך ללא יועיל. הזעם הציבורי נותר בעינו".
בר-און קבל על כך שנוצרה מציאות אבסורדית, בה בשיח הכלכלי ישנה תמיכה רחבה במדיניות התקציבית האחראית של הממשלה, אך בשיח הציבורי ישנה ציפייה דרוכה לשבירת המסגרות התקציביות ולהזרמת כספים להשקעה בתחומים שונים. "זהו כנראה עונשו של שר אוצר בעידן של צמיחה - האחריות על שמירת הקופה במציאות של תחושת שגשוג ושפע ותביעות מוצדקות מצד אלה שלא נהנים מפירות הצמיחה.
לוקח זמן להפנים - קל להתפתות "בחודשים האחרונים, במסגרת מאמצינו לקידום השתלבותה של ישראל במדינות ה-OECD, להעלאת דירוג האשראי, ולחידוש ההסכמים עם האמריקנים בנושא הערבויות והסיוע הביטחוני, נפגשתי עם שורה של אנשי מפתח בכלכלה הגלובאלית. לכל אורך הדרך ניתן היה לזהות את ההערכה הגבוהה לכלכלה הישראלית אך גם את החשש מפני התנהגות הממשלה. פעם אחר פעם נשאלתי על יכולתנו לשמור על המסגרת התקציבית ועל הדרך בה נתמודד עם הדרישות החברתיות השונות.
"לוקח מעט זמן להפנים, כשר אוצר, שאחד האתגרים שעומדים בפניך הוא למצוא את נקודת האיזון שבין מדיניות כלכלית מתערבת למאפשרת. קל מאוד להתערב - להצהיר על שינוי מיידי של גודל הממשלה, על הסטה של מתווה הורדת המס או של גובה החוב; לשנות באחת סדרי עדיפויות; להצהיר על רפורמות מגירה שבכוונתך להוביל ולעטוף זאת במשלים ודוגמאות עממיות. קל מאוד להפריע. ניתוב עודפי הכנסות ממיסים להגדלת ההוצאה הלאומית היא רק דוגמא אחת לכך. קל להתפתות ללחצים".
בר-און אמר כי החלטתו הראשונה כשר אוצר היתה להפריד בין הטווח הקצר לבין הטווח הבינוני והארוך. להבהיר, שעל אף חוסר היציבות הפוליטית והגיאו-פוליטית - מובטחת לאנשי המשק יציבות ו-וודאות כלכלית. "בראייתי, זהו אחד הנדבכים המרכזיים לאמון שמביעים השווקים בעולם בכלכלה הישראלית. להחלטה על העלאת הדירוג, ולקידום המו"מ להצטרפותנו ל-OECD. נחישותן של ממשלות ישראל שלא לשבור את המסגרות התקציביות מבטיח את קיומה של התשתית הכלכלית להתמודדות במצבי משבר והאטה, ומאפשר לשווקים לתת ביטוי אמיתי לנתוניה האובייקטיביים של הכלכלה בישראל.
"כשר אוצר - לא אתן ידי שיוזמות החקיקה הפרטיות, חולשת הקואליציה ואף לא לחץ ציבורי בנושאים מתחלפים יביאו לפריצתן של מסגרות התקציב. הגשנו לכנסת תקציב מאוזן, עם דגלים מובהקים בתחום הרווחה, החינוך והביטחון. בעולם של סדרי העדיפויות - מגיע שלב שבו צריך גם להחליט לאלו תחומים לא נותנים ומאילו תחומים מקצצים. הפריבילגיה לתבוע רק תוספות בכל התחומים איננה קיימת אם אנו חפצים במדיניות כלכלית יציבה ואחראית".
בקשתנו לצווי מניעה היתה צעד של אין ברירה לדעת השר המכהן כ-5 חודשים בתפקיד, על הפער שבין שיעורי הצמיחה וביצועי הכלכלה לבין המציאות החברתית המקוטבת של ישראל יש לגשר באמצעות הובלת "מדיניות חברתית אגרסיבית" לטווח הארוך. כזו שתשנה את פני המציאות ולא רק תתחזק אותה. הזרמה חד-פעמית של כספים לא תעשה זאת לדעתו. "התחושה שישנם עודפי הכנסות שניתן לנצל - הזינה גם את הוויכוח סביב משבר החינוך בישראל. אני מאמין שיהיה עלינו להרחיב בשנים הבאות את התוכנית שגיבשה הממשלה להשקעה בחינוך גם מעבר ל-10 המיליארד שכבר הוקצו. צר לי שלא הצלחנו להגיע עם המורים להסכם על חזרה ללימודים. בקשתנו לצווי מניעה היתה צעד של אין ברירה שנבע מחובתנו כלפי ציבור התלמידים".
בר-און אמר בצער כי ככל שחולף הזמן והמשא-ומתן איננו מתקדם - פוחת הסיכוי לרפורמה מוסכמת. "אנו מקבלים פרטנר שמנסה שוב ושוב להסיט את הדיון ממערכת יחסי העבודה אל המרחב של מדיניות החינוך של הממשלה- מרחב, שבית הדין הארצי הבהיר שכלל איננו נוגע לו. זהו קו שפוגע ביכולת לסיים את המשבר. הממשלה תוביל רפורמה בחינוך, נשקיע כסף בצימצום כיתות והחזר שעות - אך לא רק בהם. המערכת הפדגוגית - ולא ארגון המורים - היא שתקבע מהו היקף ומהות ה"תיקון" הנדרש. היא שתביע את עמדתה האם נכון להשקיע דווקא בצמצום מספר התלמידים, היא שתקבע היכן נכון להשקיע בשלב הראשון, היא שתאמר אם לא נכון לפצל במקצועות מסויימים, להכניס מורה מסייע, להחזיר שעות בתחום מסויים".
אגבש אסטרטגיה אוצרית משותפת עם גורמי המשק שר האוצר גורס כי המשימה העיקרית שאציב בפני "הנבחרת החדשה" של הנהלת האוצר הוא גיבושה של אסטרטגיה אוצרית משותפת למשק הישראלי. "אני מעוניין באוצר שחושב עתיד ומתכנן עתיד. אוצר שמביט על ישראל של 2020 - ושואל את עצמו כיצד לייצר מציאות כלכלית של פיתוח בר-קיימא בעולם של כלכלה גלובלית. יהיה עלינו לגבש את מדיניותה המאקרו-כלכלית של ישראל לשנים הבאות, לבחון מהם היעדים הפיסקאליים המתאימים לישראל, מהו גודלה האופטימלי של הממשלה, מהו גודל החוב הרצוי והמתווה להגעה אליו, מהו מתווה המס הנכון.
"נטייתי בעניין זה היא לאפשר מדיניות פיסקאלית גמישה בתוך גבולות ומתווים ברורים וקשיחים. אנו נשיק תוכנית אב למיסים. תוכנית אשר תקנה וודאות לסקטור העסקי לשנים הבאות. התוכנית תגדיר את מתווה הורדת המיסים בשנים הבאות - בהתחשב בשיקולי התחרותיות, היעילות והצדק החלוקתי - תוך הצבעה על נקודת האיזון המתאימה בין מתווה זה ובין המתווה להורדת החוב הלאומי ביחס לתוצר".
לדברי בר-און תגובש תוכנית רב-שנתית לצימצום הפערים בחברה. "נמשיך בנחישות באג'נדה החברתית ששמה את הדגש על שינוי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי מרכזי לצמצום העוני לטווח הארוך; על אכיפת חוקי העבודה וצמצום העובדים הזרים. אך בד-בבד הגיעה העת שנבחן, ברצינות, האם ניתן להטות את הספינה האוצרית בתשתיות, בחינוך, בשירותים, בתעסוקה - מהמרכז אל הפריפריה. אחרי שנים של מדינת חדרה-גדרה, הגיע הזמן לשנות את נקודת המבט".
בר-און סיכם ואמר כי חלק מרכזי מהאתגר העומד בפני האוצר יהיה הגדרה מחודשת של יחסי משרד האוצר ומשרדי הממשלה. נדרש לדבריו ביזור של הכוח העצום שנצבר בין כותליו של משרד האוצר. יחול גם שינוי איטי ומדורג של תפיסת הממשל - באופן שיביא לייעול השירות שהביורוקרטיה הישראלית מספקת לאזרחיה.