ביה"ד הארצי לעבודה הכשיר (יום ב', 10.12.07) חלוקה של עובדי הפצה בידיעות אחרונות לשתי קבוצות בעלות תנאי העסקה שונים וקבע כי העיתון מחוייב לתת תנאים משופרים רק ל-38 עובדי הפצה ולא ליתר. מדובר בהסכם קיבוצי משנת 1977 לפיו חולקו עובדי ההפצה בעתון לשתי קבוצות: 38 עובדי "דור א'" שזכו לתנאים משופרים, ועובדים בתקופת ניסיון, עובדי "דור ב'" המכונים "הגולדשטיינים", שקיבלו תנאי העסקה פחותים.
מההחלטה עולה כי במשך כמה שנים הפר ידיעות אחרונות את ההסכם הקובע כי עליו להשלים תמיד מכסה של 38 עובדי דור א' וכשמי מהם פורש, ייכנס עובד מדור ב'- "הגולדשטיינים" במקומו. בית הדין הארצי קבע כי העיתון לא השלים את המכסה וכי עליו לתקן את ההפרה.
העיתון איים בפיטורים פרשת הגולדשטיינים התגלגלה לבית הדין לאחר שבמשך השנים נהג העיתון מעת לעת להאריך את תקופת העסקתם הזמנית. ביוני 2002 הודיעה נציגות העובדים כי היא מתנגדת להארכת תקופת הניסיון ודרשה לתת ל"גולדשטיינים" קביעות ותנאי העסקה בדומה לאלו של קבוצת הקבועים. העיתון סירב ואף איים בפיטוריהם של "הגולדשטיינים". העובדים ויתרו והעסקתם הזמנית של הגולדשטיינים נמשכה. פניות ועד העובדים ויו"ר איגוד עובדי הדפוס בהסתדרות דוד גלנוס למשנה למנכ"ל ידיעות אחרונות יעקב כפיר להחיל על "הגולדשטיינים" את תנאי העבודה של הקבועים, לא הועילו וההסתדרות פנתה לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין פסק לטובת העובדים וקבע כי ההסכם משנת 1997 נועד להעסיק עובדים בניסיון לתקופה מוגבלת בזמן ולא ליצור מעמד עובדי דור ב' בתנאים מופחתים. עוד קבע בית הדין כי בפועל הסתיימה עבודתם הזמנית של "הגולדשטיינים" וכמוהם כעובדי מחלקה קבועים.
הבדל בין "שני דורות" ידיעות אחרונות הגיש באמצעות באי-כוחו עוה"ד אריאל שמר, אשר סלע וורד גרטל, ערעור לבית הדין הארצי בטענה כי ההסכם נועד ליצור בהסכמה שתי אוכלוסיות עובדים במערך ההפצה של העיתון כאשר המבדיל ביניהן הם תנאי העבודה, ולא "הביטחון התעסוקתי".באי-כוחו של העיתון טענו עוד כי "הוא אחרון העיתונים המאורגנים במדינה וכי לתנאי העסקתם של עובדי מחלקת ההפצה בעתון אין אח ורע בעתונים אחרים".
מנגד, העובדים טענו באמצעות באי-כוחם עוה"ד אשר חלד ורענן קריב, כי למרות טענות העיתון לפיהם ההסכם קבע שתי קבוצות עבודה עם תנאי העסקה שונים, הרי במעשיו, שליחת מכתבי הארכת העסקה לגולדשטיינים מעת לעת כמו גם שליחת מכתבי פיטורים בשנת 2002 ללא הליך פיטורים, העיד העיתון על כך שגם הוא רואה ב"גולדשטיינים" עובדים בניסיון ולא עובדים קבועים עם תנאים פחותים. נציגות העובדים הוסיפה וטענה כי "טענות העיתון בעניין 'הירידה בעסקיו', או הצורך בצמצומים אינן רלוונטיות לדיון ואין בהן כדי לשחרר את העיתון מחובותיו כלפי עובדיו".
המחוייבות רק למכסה של 38 כאמור בית הדין הארצי לעבודה קיבל חלקית את ערעור העיתון. השופטים, נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר, השופטים נילי ארד וורדה וירט ליבנה וכן נציג העובדים רן חרמש ונציג המעבידים חיים קמיניץ כתבו כי העיתון אינו מחוייב להעניק לכל הגולדשטיינים תנאי העסקה משופרים אותם בחר לתת לעובדים ותיקים בזמנו. אלא הוא מחוייב רק למילוי מכסה קבועה של 38 עובדי הפצה בתנאים מועדפים מקרב הגולדשטיינים.
עניינו של ההסכם, כתבו השופטים "הענקת ביטחון תעסוקתי ותנאי עבודה משופרים לעובדים ותיקים בעתון תוך מתן גמישות ניהולית להנהלת העיתון", זאת מתוך תפיסה כי הקידמה בענף התקשורת, "אשר הרווחים העולמיים המופקים ממנו מוערכים בכ-500 מיליארד דולרים בשנה", אינה צריכה להיבנות על גבם של עובדי הענף. "מאידך-גיסא, אין בידם של העובדים למנוע מן המעסיק להתאים את צרכיו העסקיים לתמורות המתחוללות בענף. ברוח זו נחתם הסכם 1997 בין ההסתדרות לעיתון ידיעות אחרונות. העובדים הוותיקים שהועסקו בעיתון באותה עת קיבלו ביטחון תעסוקתי ועיגון של תנאי עבודתם בהסכם קיבוצי. לגבי העובדים החדשים הוסכם כי יקבלו ביטחון תעסוקתי אולם לא יועסקו בתנאי העבודה המשופרים של דור הותיקים. במסגרת זו קלט העיתון 8 עובדים 'קבועים' נוספים, על 30 העובדים 'הקבועים' שהועסקו קודם לכן... תוך קביעת מכסה קבועה וקשיחה של 38 עובדים שיועסקו בתנאים אלה, ומנגנון מעבר מבוקר אל תוך מצבת זו, בעת פרישתו של עובד מעובדי דור א'".
בית הדין קבע כי אי מילוי מכסת העובדים הקבועים עליה הוסכם בשנת 1997 מהווה "הפרת ההסכם מצד ידיעות אחרונות" ועל העיתון לתקן את הפרה "בדרך של קליטת עובדים מקרב הגולדשטיינים עד למיכסה של 38 עובדים". השופטים הוסיפו כי "חרף ביטול ההסכם הקיבוצי, ידיעות אחרונות הוא עדיין מקום עבודה מאורגן שההסתדרות היא הארגון היציג של עובדיו".
