בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את עתירתו של עבד אל נאצר, אזרח ישראל המחזיק רישיון נהיגה של הרשות הפלשתינית, להמיר את רישיונו ברשיון נהיגה ישראלי. השופט קבע כי דרישת משרד הרישוי שהאיש יעבור מבחן נהיגה אינה בלתי סבירה.
אביו של נאצר, פתחי סאדק אגבריה, התגורר בצעירותו באום אל פאחם אבל לאחר קום המדינה עזב עם משפחתו את ישראל והתגורר ביהודה ושומרון. ב-1996 ביקש האב להכיר בו כאזרח ישראלי מיום הקמת המדינה אך המדינה התנגדה. לאחר מאבק משפטי, הכיר בג"צ ב-1997 באזרחותו הישראלית. ילדיו, ובהם נאצר, ביקשו לקבל אף הם אזרחות ישראלית. המדינה התנגדה שוב, ולאחר מאבק משפטי הכיר בג"צ ב-2005 גם באזרחותם.
עם קבלת האזרחות פנה נאצר למשרד הרישוי וביקש להמיר את רישיון הנהיגה הפלשתיני, שקיבל מהמינהל האזרחי ב-1992, ברישיון נהיגה ישראלי. אבל משרד הרישוי הודיע לו בינואר 2007 כי לשם כך עליו לעבור מבחני נהיגה. עם זאת ניתן לו פטור מהחובה למלא מכסת שיעורי נהיגה כנדרש ממבקש רישיון רגיל.
אין תקנה כזאת נגד החלטה זו עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה. השופט רון סוקול ציין כי אין בתקנות הרישוי כל הוראה המסדירה המרת רישיון של תושב הרשות הפלשתינית שהוכר כאזרח ישראל. אומנם נאצר קיבל רישיון נהיגה מהמינהל האזרחי, אך מאז חתימת הסכמי הביניים עם הרשות הפלשתינית זהו רישיון נהיגה של הרשות.
בהעדר הוראה כזאת, הרשות המנהלית נדרשת להפעיל שיקול דעת מתאים לנסיבות. כל עוד שיקוליה סבירים, לא יתערב בהם בית המשפט.
בעניינו של נאצר, הרשות מסתמכת על העובדה כי חלפו שנים רבות מיום הענקת הרישיון בידי המינהל האזרחי. באותן שנים לא היה הפיקוח על נהיגתו נתון בידי מדינת ישראל. בתקופה זו גם חלו שינויים בדיני התעבורה. כמו כן ניתן להניח כי מאז שהפך לאזרח ישראל ועד היום לא נהג. השופט סוקול פסק כי לנוכח שיקולים אלה, ההחלטה סבירה. משרד הרישוי דורש מנאצר דרישות מינימליות ומכיר חלקית ברישיונו הפלשתיני. "כל שנדרש מהעותר הוא מבחן נהיגה, ואיני מוצא חוסר סבירות ממשית בדרישה זו", כתב השופט.
