שלומי ברנס תבע את מכון רישוי חפר בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה בסכום של 9,000 שקל לאחר שבחודש ינואר השנה מסר למכון רכב לבדיקה, ועל-פי ממצאיו החיוביים רכש אותו. כעבור 4 חודשים המנוע שבק חיים וברנס האשים את המכון ברשלנות כשלא עלה על התקלה. לדבריו, בדוח נרשם שהמנוע תקין למעט רעשים וליקויים נוספים. מערכת החשמל נבדקה במוסך, מיוזמתו ולא נמצא דבר. לטענתו, המכון הסכים לפצותו בסכום של 3,000 שקל והוא סירב משום שעלות מנוע הסתכמה ב-9,000 שקל ולפיצוי כזה סירב המכון.
בכתב ההגנה השיב המכון שברנס קנה רכב מודל 1988 ולא ניגש למוסך לתקן את הליקויים שצוינו בדוח למרות ששמע רעשים מהמנוע. כמו כן שבעת הבדיקה המנוע היה במצב שאיפשר נסיעה למעט הליקויים שהיתה חובה לתקנם וכעבור 4 חודשים מצבו של המנוע התדרדר ולא אפשר נסיעה. המכון ביקש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר דחתה השופטת נילי פלד את התביעה ללא חיוב בהוצאות. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת שאינה אחראית להתדרדרות במצב המנוע במשך 4 חודשים בהם נסע 5,000 ק"מ ברכב שעבר קרוב ל-160,000 ק"מ במשך 7 שנים.
"בטופס הבדיקה שהציג התובע צוין שתקופת האחריות למצב הטכני התקין על-פי ממצאי הבדיקה של הרכב הינה לחודש או 1,000 ק"מ לפי המוקדם. התובע הגיע לנתבעת 4 חודשים לאחר מועד הבדיקה ונציג הנתבעת טען כי באותה עת עבר הרכב עוד 5,000 ק"מ. התובע לא ניגש למוסך לתקן את הליקויים שצוינו בדוח הבדיקה אף ששמע את הרעשים מהמנוע. משום מה החליט שהרעשים מהמנוע קשורים למערכת החשמל שנמצאה תקינה פעמיים ולא סביר בעיני שחשמלאי רכב שמע רעשים מהמנוע ולא מצא ליקויים במערכת החשמל ולא ידע להפנות את התובע לבדיקת המנוע".