בני נוער שעלו מאתיופיה מחפשים בבית הספר מסגרת עם חוקים ברורים ומורים קשוחים. כך עולה ממחקר חדש שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה.
המחקר נערך בקרב בני נוער בגילאי 17-14 שעלו מאתיופיה ונמצאים לפחות 4 שנים בישראל. עורכות המחקר הינן: ד"ר הדס גולדבלט וד"ר שרה רוזנבלום, מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
מממצאי המחקר עולה, כי בני נוער אלה רואים בבית הספר מקום פרוץ ללא גבולות שגורם להם לתסכול והורס את הנורמות התרבותיות שלהם.
לדברי עורכות המחקר, "בתהליך הקליטה שלהם בישראל נשברות סמכויות רבות שהיו חלק מהתרבות שלהם באתיופיה, ולכן הם מצפים שבית הספר יעניק להם את המסגרת שהם איבדו".
העורכות עוד ציינו, כי משתתפי המחקר ראו במערכת החינוך את המפתח שלהם להתערות טובה בחברה הישראלית וכמקור לחיים טובים יותר בעתיד. עם זאת, מכיוון שבמעבר בין התרבויות נשברה סמכותם של ההורים, בני הנוער שעלו מאתיופיה מחפשים בבית הספר מסגרת קשוחה וקבועה, שיודעת להציב גבולות ברורים והם מאוכזבים מבתי הספר ה"מתירנים" יתר על המידה. הם חשים שאנשי המקצוע במוסדות החינוך לא די מבינים את בעיותיהם ואינם יכולים לסייע להם.
במהלך המחקר, תיארו חלק מהמשתתפים את העתיד הרצוי על-פי נורמות של התרבות המערבית הישראלית כגון: משפחה מבוססת כלכלית במקום משפחה גדולה ותיאורים נוספים מהם עולה, כי האידיאל עבורם הוא להשתלב במעמד הבינוני והבינוני-גבוה.
על-פי המחקר, נמצא כי בני הנוער, גם כאלה שעלו לארץ בתור תינוקות, מתארים את אתיופיה כמקום אידיאלי, בו להורים יש סמכות וכבוד, בתי ספר מצויינים, מצב כלכלי טוב ומשפחה מאוחדת וחזקה.