מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס מפרסם דוח על הטיפול בחושפי שחיתויות, ובעיקר על ההגנה שהחוק מעניק להם. מהדוח עולה למעשה כי החוק בסופו של דבר מעניק הגנה מוגבלת וחלקית ואינו מעודד "ניקוי אורוות". המבקר מפרט את החוקים שנועדו להגן על החושפים אשר מהם עולה כי בסופו של דבר העובד נותר חשוף לפיטורים, להרחקה ולהתנכלויות. במקרים רבים לא נותרת ברירה בידו והוא נאלץ ליטול את מקל הנדודים ולצאת לחפש לו עבודה חדשה.
כמוסיקת רקע, מלווה את הדוח פרשת החשב הכללי היוצא ד"ר ירון זליכה אשר כזכור נאלץ לפרוש מתפקידו לאחר שחשף מעשי שחיתות לכאורה של ראש הממשלה אהוד אולמרט.
הפרס למעביד המתנכל המבקר מדגיש בדוח כי חוק מבקר המדינה נותן בידיו כלים מוגבלים להגנה על חושפי שחיתויות וכי ההגנה על עובד שחשף טעונה הכרעה בין השארתו של העובד בתוך מערכת יחסים עכורה שהיא לעיתים תוצאת חשיפה כזו. מצד שני, מתן אפשרות למעביד לפטר את העובד ולתת לו פיצויים היא "מעין פרס למעביד המתנכל ועלולה לשמש תמריץ שלילי לעובדים המבקשים לפעול למיגור השחיתות". לכן המטרה בדרך כלל להחזיר את העובד לעבודה אלא אם כן מסתבר שהחזרתו לעבודה "עלולה לפגום בתפקוד התקין של הגוף" ואז "נפסקים לו פיצויים".
ההגנה באמצעות צו המונע פיטורים מותנית, לדברי המבקר, בהוכחת קשר סיבתי בין ההתנכלות לעובד, לעובדה שחשף שחיתות. "הקביעה בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי אינה פשוטה. זאת מאחר שלרוב, אין ראיות ישירות לקשר זה והוא נלמד מראיות נסיבתיות, אשר לא אחת ניתנות לפרשנות שונה". המבקר מציע כי החוק יתוקן וייקבע כי "בהתקיים תנאים מסוימים יעבור נטל הראיה למעביד, להוכיח כי לא התנכל לעובד בשל העובדה שהודיע על מעשי שחיתות".
המבקר מוסיף בהקשר זה כי גם צו הניתן בזמן הווה אינו מונע בהמשך התנכלות לעובד, ולעיתים הוא נדרש להגן גם בהמשך על חושף השחיתות. דוגמה לכך סיפורו של פקח ביחידה למניעת שוד עתיקות שנבחר לעובד מצטיין. התמונה התהפכה לאחר שניסה למנוע שוד אבני ריצוף עתיקות וביקש להגיש על כך תלונה במשטרה, לפי הנהלים. הממונים ביקשו ממנו לעכב את התלונה וגם לבטלה, אך הוא סירב. התוצאה לא איחרה לבוא. כחודשיים לאחר הגשת התלונה הוא הושעה מעבודתו וזאת לאחר שהוגשה נגדו תלונה בחשד "להדלפת מידע על חקירה רגישה ברשות והפצת מכתבים אנונימיים. לאחר חודש בהשעייה הוחלט לפטרו מ"חוסר התאמה". נציב תלונות הציבור, שהשתכנע כי לא חוסר ההתאמה הוביל לפיטוריו אלא חשיפת השחיתות, הוציא צו קבוע להפסקת פיטוריו של העובד. המבקר מדגיש עם זאת כי בכך אין כדי לכבול את ידי המעביד "מלשקול את צעדיו בהתאם לתוצאות החקירה הפלילית".
אין הגנה לחושפת של הירשזון מקרה אחר, עם סוף פחות אופטימי: עובד שפנה למבקר בחשד לשחיתות במועצת הלול "נוטרל מסמכויותיו, הרשאותיו לשימוש במחשב בוטלו, הוא לא זומן עוד לישיבות צוות, שאר העובדים הונחו שלא למסור לו מידע על הנעשה במקום העבודה ומכתבים מכפישים בעניינו הופצו בקרב העובדים". הממונה טען כי השינוי במעמדו נגרם "עקב שינוי ארגוני במערך המחשוב וכי המתלונן סירב לשתף פעולה בעניין זה". במהלך הטיפול בתלונה נשבר העובד והודיע כי אינו מסוגל להמשיך בעבודה לנוכח ההתנכלויות נגדו "הפגיעה בשמו הטוב והשפעת הדברים על מצבו הבריאותי". ארבעה חודשים לאחר שהתלונן הודיע על התפטרותו. המבקר הורה לראות בהתפטרות "פיטורים ולשלם לו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200% בתוספת תשלום עבור שמונה חודשי הסתגלות".
המבקר מגלה בדוח את הסיבה לכך שחושפת פרשיית השחיתות הכבדה בהסתדרות העובדים הלאומית, פרשת שר האוצר לשעבר הירשזון, מעיין אגם, לא זכתה להגנה. לדבריו, התברר כי מדובר ב"גוף שעובדיו אינם זכאים להגנה בשל היותם חשופי שחיתות". המבקר ממליץ לפיכך להרחיב את מספר הגופים שעובדים יהיו זכאים להגנה. המבקר מציין עוד כי מי שפונה במקביל גם אליו וגם אל בית הדין לעבודה לקבלת סעד מפני מעבידו, מונע מהנציב את האפשרות לטפל בו.
גם ביה"ד לעבודה אינו יכול בדוח מציין המבקר כי גרוע מכך מצבו של מי שפונה לקבל סעד מבית הדין לעבודה. הפנייה היא מתוקף חוק ההגנה על עובדים החושפים שחיתויות, פגיעה בטוהר המידות ומעשים מנוגדים למנהל תקין. המבקר מצטט ממחקר שביצע עו"ד דניאל אילן - "חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה?", ובו נמסר כי "בתי הדין לעבודה אינם מעניקים הגנה מספקת, אם בכלל, לעובדים שנפגעו עקב חשיפת מעשי שחיתות". עו"ד אילן הדגיש כי "תהליך הידרדרותם של יחסי העבודה מתחיל מיד לאחר חשיפת השחיתות. עם כל ראיה שאוסף החושף גוברים המרירות, הכעס, המתיחות והפחד של שאר העובדים ושל המעביד. ככל שתיק הראיות עבה יותר וסיכויי ההוכחה של החושף טובים יותר כך גדל המרחק בינו ובין חבריו לעבודה. בסיום התהליך החושף יכול להציג תיק עבה נגד המושחתים, אך סביר שהוא ייאלץ גם לארוז את תיקו שלו, דילמה שאותה מתקשים, לדידו, לפתור בתי הדין לעבודה".
עם זאת המבקר מציין כי התמונה בנושא השתפרה עקב תיקונים בחוק אשר ביטלו את הדרישה מהעובד להוכיח כי תלונתו על שחיתות היא הסיבה הבלעדית לפיטורין או פגיעה בתנאי עבודתו. במסגרת תיקון זה הוסף לחוק הגנה על עובדים סעיף 3א, "המעביר את נטל ההוכחה אל המעביד". המבקר מציין כי גם בבית הדין מתלבטים עם דילמה דומה לזו של נציב תלונות הציבור, השארת עובד שחשף בתום מערכת יחסים מעורערת.
הנשיא מסרב לעודד טוהר מידות אמצעי שהתווסף לאחרונה הוא חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי. החוק קובע כי: "עובד הציבור שהתלונן לפני הממונה עליו במישרין או בעקיפין, לפני המבקר הפנימי במקום עבודתו או לפני גוף בודק, בתום לב ועל-פי נהלים תקינים, על מעשה שחיתות או על פגיעה אחרת בטוהר המידות שבוצעו במקום עבודתו, ונמצאה תלונתו מבוססת, יצוינו ממצאי הבדיקה או תוצאותיה בכתב על-ידי מי שלפניו הוגשה התלונה, ותימסר למתלונן תעודה על כך".
המבקר מגלה כי למעשה חוק זה הפך "לאות מתה" בספר החוקים. "תעודות ממצאים" אינן מוּצאות על-ידי הגופים הבודקים בגופים ציבוריים ותעודות הוקרה אינן מחולקות לעובדי ציבור שתרמו לטוהר המידות במוסדות הציבור בישראל.
"ההוכחה המוצקה ביותר למידת הפיכתו של חוק זה לאות מתה היא סירובו של אחד מנשיאי המדינה להעניק בתקופת נשיאותו תעודות הוקרה לפי החוק לעידוד טוהר המידות מכיוון 'שאינו רוצה לעודד מלשינים ואינו מוכן להצטלם איתם'".
דרוש "קו חם" בסיכום הדוח, קובע המבקר כי "חושפי שחיתות נתקלים בקשיים רבים ולעיתים גם עמיתיהם למקום העבודה רואים בהם 'בוגדים'". הדוח, לדברי המבקר, נועד להתמודד עם היחס אל חושפי השחיתויות. "יש לבצע שינוי מהותי בתפישה החברתית ושינוי זה צריך להתבצע באמצעות חינוך לטוהר המידות. יש לקוות כי שימוש גובר בכלי זה יועיל בהשרשת נורמה חדשה ולפיה חושפי מעשי השחיתות הם עובדם התורמים לרווחת הכלל. באופן דומה הכנה או אימוץ של קוד אתי במקומות עבודה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי יכולים לסייע בהשגת מטרה זו. וכך גם הקמת 'קו חם' שיאפשר לעובדים לחשוף מעשי שחיתות בלי לחשוף את זהותם".
