בית המשפט העליון קבע בפסק דין "היסטורי" כי מתחם מגרש הפועל ברחוב הפועל בחיפה, שבו שוכנים בריכת שחייה, אולם ספורט ומשרדים, שייך להסתדרות. בכך דחו השופטים אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ודו חשין את ערעורו של בנק הפועלים על קביעת שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה שולמית וסרקרוג כי הנכס אינו שייך לו, כטענתו, אלא להסתדרות. הבנק חויב לשלם 50 אלף שקל שכר טירחת עורכי דין.
פסק הדין שם קץ למחלוקת רבת שנים בין בנק הפועלים לבין ההסתדרות בעניין זה. הוא מגולל את תולדות ההסתדרות הכללית ואופן פעולתה במשך כ-80 שנה.
מפסק הדין עולה כי הבעלות על הנכס רשומה עד היום על שם "קופת מלוה וחיסכון", שרכשה אותו ב-1935. את הקופה יסד בנק הפועלים ב-1925, וכעבור כ-50 שנה, ב-1957, התמזג איתה. ב-15.12.65 נמסר דוח סופי של מפרקי קופת מלווה וחיסכון, ובו פירוט הרכוש של הקופה, אבל הנכס שברחוב הפועל לא נרשם בו, והבעלות עליו לא הועברה לבנק.
עוד מתברר כי עוד בשנת 1945, חתמה אגודת "הפועל" חיפה על חוזה שלפיו תחכיר את הקומות העליונות של בית "הפועל" ל-20 שנה ליעקב ואוסקר אקרט. קופת מלווה וחיסכון לא היתה צד לחוזה זה, ונאמר בו כי הפועל חיפה היא בעלת הבניין. כעבור חודשים אחדים שלח הוועד הפועל של ההסתדרות מכתב למועצת פועלי חיפה, וממנו עולה כי "הפועל" פעלה מטעם מועצת פועלי חיפה בביצוע החוזה עם אקרט. ב-1950 התקיים דיון בלשכת חברת העובדים, בהשתתפות מועצת הפועלים, בעניין מגרש "הפועל" חיפה והוחלט כי "את הקרקע יש לרשום על שם חברת העובדים".
מטעמי נוחיות באותה שנה, נחתם חוזה בין הקופה לחברת "גלי הדר", שלפיו חכרה החברה את בריכת השחייה ובית הקפה שהיו עתידים להיבנות בנכס, ל-49 שנה, ממאי 1950. מועצת פועלי חיפה לא היתה צד לחוזה. לעומת זאת, ב-1953 נחתם עוד חוזה חכירה עם "גלי הדר". הפעם היה החוזה בין "גלי הדר" לבין מועצת פועלי חיפה. קופת המלווה לא הייתה צד לחוזה.
ב-1957 רכשה עיריית חיפה את זכויות החכירה מ"גלי הדר", באישור מועצת פועלי חיפה, והודגש כי המתחם שייך למועצת הפועלים. ביוני 1958, חצי שנה לאחר המיזוג בין בנק הפועלים לקופה, דובר על הקופה כנאמן של מועצת הפועלים על הנכס. בשנים הבאות פעלה מועצת פועלי חיפה פעלה כבעל הנכס. בין היתר, הגישה למתן היתר בנייה בנכס, ושילמה את האגרות והמיסים, על דעת בנק הפועלים. ב-1963 כתב עו"ד בר רב האי שייצג שנים רבות את מועצת הפועלים, לרשויות מס שבח, כי "מועצת פועלי חיפה רכשה את החלקות בעבור הפועל, אך מטעמי נוחיות נרשמו המגרשים על שם קופת מלווה".
ההסתדרות בעלת הנכס בשנת 1995 הגישה מועצת הפועלים לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה למתן פסק דין שיצהיר כי היא בעלת הנכס. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה והצהיר כי מועצת הפועלים, שהיתה בינתיים להסתדרות החדשה במרחב חיפה, היא בעלת זכויות הבעלות בנכס וזכאית לרשום אותו על שמה בטאבו.
ב-2001 נודע לבנק הפועלים בראשונה על ההליך והוא התלונן על שהצדדים לא יידעו אותו עליו ולא יידעו את בית המשפט על קיומו של צד נוסף בעל זיקה לנכס. לפיכך, הוחלט כי הדיון בתביעה יתחדש לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בהשתתפות הבנק.
בפסק הדין דחתה השופטת וסרקרוג את תביעת בנק הפועלים להצהיר כי הוא בעל הנכס, וקבעה כי ההסתדרות היא הבעלים.
על כך ערער בנק הפועלים לבית המשפט העליון. טענתו העיקרית היתה כי אין יסוד לקביעה שקופת מלווה וחיסכון היתה נאמן של מועצת הפועלים במגרש הפועל. הבנק טען כי עקב מיזוגו עם הקופה, הוא בעל הנכס. הבנק אף טען כי פעולות מועצת הפועלים במשך השנים נועדו לנשל אותו מזכויותיו בנכס, וכי ההסתדרות האמינה כי "מרחק השנים יעלים ראיות, ותמומש כוונתם, כפי שאכן קרה".
בפסק הדין שדחה את הערעור, כתב השופט ריבלין, כי קביעת בית המשפט המחוזי שקופת המלווה רכשה את הנכס בעבור מוסדות ההסתדרות בחיפה מעוגנת היטב בחומר הראיות.
