השופטת הנוקמת - מונולוג של אב שבור

"לא זכיתי להיות אבא אמיתי" פיני זוארץ, היום כבר בן 43, עובד בחברת פלאפון. סיפורו של זוארץ, כמו של רבים, מעלה ניסיון מר בשנים. "מקייס הרסה את חיי. קשה לתאר זאת בדרך אחרת. זה תמצית הסיפור כולו. הסיפור שלי הוא רק דוגמה אחת מיני עשרות גברים שנפגעו לתמיד", הוא טוען. "היה לי הסכם גירושין חתום ב-22 בפברואר 2002", הוא מספר בהתרגשות. "כל שהיה נדרש הוא לאשר אותו בבית משפט...". "אם ההסכם היה חתום", הוא שואל, "מדוע נדרשו 5 שנים לטיפול בפרשה?". לדבריו, "השופטת מקייס לקחה את ההסכם ומשכה אותו לחמש שנים של טרטורים, לחמש שנים ארוכות של אי ודאות". זוארץ, שסיים כבר את התנהלותו בבית המשפט, מתעקש להמשיך ולהיאבק נגד המערכת. "את המגעים מול השופטת מקייס אני כבר סיימתי, אבל למאבק הזה אני יוצא כי איני יכול לישון בלילות. איני יכול להשלים עם חוסר הצדק הזה". אני לא הכרתי את הקבוצה שהתאגדה נגד מקייס, הוא מספר. "אני לא יודע אם זה נחמה, אבל אני יודע שאני לא היחיד, שאני לא לבד. התברר לי שלא רק אני סבלתי ממנה". זוארץ לא נרגע. "דעו לכם, יכולתי באותה תקופה כבר לחזור ולחיות עם אשתי; היא פשוט גרמה לנו לא להיות ביחד. היום, הילדות כבר לא מכירות בי. לא זכיתי לגדל את הבנות. לא זכיתי להיות אבא". באחד המקרים, מספר זוארץ, "הוגשה תלונה נגדי, בעוד הייתי חולה סרטן בחדר ניתוחים. התלונה הייתה ביחס לאותה השעה ממש. השופטת, במקום לבדוק את הטענה, מגבה את האישה, נתנה לה צווי הרחקה מיידיים, ולמעשה מאז ומתמיד נענתה לבקשותיה. אני מעולם לא זכיתי לכולם בבית המשפט של מקייס. מעולם לא זכיתי בכלום. אני וויתרתי על הבית, על הכסף, על הילדים, על הכל. החיים שלי נהרסו". המונולוג של זוארץ לא נפסק. קשה לעצור את פרץ הרגשות, והדמעות כבר בפניו. "אני כבר לא יודע מה זה חוק, אני לא יודע מה זה צדק. ישבתי כאומלל בבית המשפט. נכנסתי אליה, וידעתי שאני יוצא כמו כלום. הייתי אדם חולה, היא הרחיקה אותי לצמיתות מהבית. הייתי חוזר מניתוחים ולא היה לי איפה להיות". "אם יכולתי לפנות לשר המשפטים", הוא מסכם לנו, הייתי קורא לו לחקור את הפרשה לאלתר. "היא עומדת מאחורי מאזניים של צדק, אבל מקייס לא מייצגת ולו את חלקו. אני, כאמור, כבר סיימתי את הפרשה שלי, אני משלם מזונות, איני בקשר עם הבנות, ואני לא יכול לישון בלילה עם התחושה שלקחו לי הכל. לכן אני כאן, במאבק".