הצעת חוק שאישרה (יום א', 23.12.07) ועדת השרים לעניני חקיקה תהפוך את כל פניה של התקשורת. מדובר בהצעת חוק (תיקון-פרסום שם חשוד) של ח"כ רוברט אילטוב, שתאסור על פרסום שם חשוד בטרם הוגש כתב אישום.
ההצעה קובעת כי "לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אלא אם מצא בית המשפט כי הדבר הכרחי לשם קידום חקירה שעל-פי דין, או כי יש להעדיף את העניין הציבורי שבפרסום".
זכות לא זניחה לתיקון התנגדו ארבעה שרים, ממלא-מקום ראש הוועדה, שר הפנים מאיר שטרית וכן השרים יצחק הרצוג, עמי איילון ואבי דיכטר. השר שטרית שהתנגד להצעה הסביר כי משמעות קבלת הצעת החוק הזו היא הכללת ציבור שלם שלא יכול להתגונן כחשוד בעבירות, זאת כיוון שאי פרסום השם יגרום לציון תיאורו של החשוד בצורה כוללנית ורחבה.
בדברי ההסבר להצעת החוק כתב ח"כ רוברט אילטוב כי "חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת בחברה דמוקרטית הינם ערכים עליונים. יחד עם זאת, זכות לפרטיות גם היא זכות לא זניחה בכל חברה, וישנו צורך באיזון זכויות הללו. פרסום ברבים שמות של אנשים אשר חשודים במעשים פלילים לרוב איננו מהווה עניין ציבורי".
אילטוב מציין כי בתקופה האחרונה "מדורי הפלילים של העיתונות הפכו יותר דומים למדורי רכילות, ובמקרים רבים כאשר מדובר בידיעות על מעשי פשע אשר תופסות כותרות או מעשים בעלי גוון חריג מכל סוג נהוג לפרסם ללא כל הגבלה שמות של האנשים החשודים בלבד בביצוע המעשים. לעתים קרובות האנשים אשר חשודים תחילה אינם קשורים כלל לפשע המיוחס תחילה ומדובר באנשים הגונים. אך הנזק שנגרם להם ולתדמיתם הינו רב, במיוחד בכל הקשור לסביבה הקרובה של האנשים. אנשים אלו זכאים להגנה".
הוא מציין כי גם כיום חשודים רשאים לפנות לבית המשפט ולבקש איסור פרסום של שמם. אך בפועל, שמם מתפרסם כמעט מיד עם מעצרם "למשל, במקרה של רצח תלמידה בקצרין נעצרו שני תושבי העיר אחד אחרי השני בחשד למעשה רצח ושמם פורסם ברבים מייד עם מעצרם ולמרות ששניהם שוחררו כעבור מספר ימים הנזק כבר נגרם".
פרסום שמו של אדם רק לאחר שיימצא אשם, וכמובן שעד אז הוא בחזקת זכאי, יצמצם לדעת אילטוב באופן משמעותי את מקרי פגיעה באנשים שבמהלך החקירה נגדם תתברר חפותם. לדעתו אין בחוק פגיעה בחופש העיתונות כי אם יש ענין ציבורי בפרסום שם חשוד או שהדבר יהיה נחוץ לצרכי חקירה, בית המשפט יהיה רשאי לאשר את הפרסום.
המשטרה מפרה הוראות היועץ גם הסניגוריה הציבורית תומכת בהצעת החוק. במכתבה אל שר המשפטים כותבת הסנגורית הציבורית הארצית עו"ד ענבל רובינשטיין כי החוק יאפשר "לאזן באופן מיטבי בין זכותו של חשוד לפרטיות ולשם טוב ובין זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות". רובינשטיין מדגישה את הבעייתיות שנוצרה עם חקיקתו בשנת 2002 של סעיף המאפשר לחשוד לבקש מבית המשפט לאסור פרסום פרטיו. הסעיף הפך לדבריה "אות מתה בספר החוקים" משום שהוא מחייב את הצדדים למירוץ נגד הזמן לבית המשפט, מירוץ "שבו כמעט לעולם יפסיד החשוד".
היא מדגישה כי הבעייתיות מתחדדת "נוכח הסימביוזה המתקיימת בין המשטרה לתקשורת, סימביוזה שהלכה והתגברה בעת האחרונה עד להגיעה למימדים חסרי תקדים, כך ששום חשוד לא יוכל לה. חדשות לבקרים מביאה הסימביוזה שבין השוטרים לכתבים ולצלמים לפגיעה אנושה בחשודים אשר תמונותיהם ושמותיהם מתנוססים ברבים, דווקא כשהם מצויים ברגעים הקשים בחייהם".
רובינשטיין חושפת כי התנהלות המשטרה מנוגדת הנחיות שפרסם היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2003. מדובר ב"קווים מנחים לחוקרים לתובעים ולדוברים בעניין פרסומים מחקירות". בין היתר הורה היועץ לרשויות החקירה בבואן לשקול את שאלת הפרסום של פעולותיהן, "לשוות לנגד עיניהן את העיקרון שאדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. על כן, 'יש להימנע מפעולות ראוותניות אשר יש בהן כדי ליצור השפעה שאינה הוגנת על תוצאות ההליך הפלילי'".
הסנגורית מותחת ביקורת על המשטרה אשר מפרה את הנחיות היועץ "נטייתה הברורה של המשטרה להשתתף בחגיגה התקשורתית הראוותנית, לרבות צילום מעצרם של החשודים, עומדת בניגוד גמור לרוח ההנחיות. שיתוף הפעולה ההדוק בין התקשורת למשטרה יוצר מציאות, לפיה עם הזמנת החשוד לחקירה, ולעיתים אף לפני כן, מוזמנים גם כלי התקשורת למתקן החקירה. בבוא החשוד לתחנה אורבים לו כתבי המשטרה והצלמים המתעדים את הגעתו לחקירה ואת יציאתו ממנה. פעמים רבות, בעוד החשוד נמצא בחקירה בתחנת המשטרה, מופתע והלום מן הקורה אותו, מתפרסם כבר דבר חקירתו או מעצרו, ולאחר סיום החקירה נמסרים לכלי התקשורת כל פרטיה".
ביקורת על "הציד" של ערוץ 10 פרשת העיתונאי אדם שוב היא, לדבריה, דוגמה לכך. "זה מכבר שוחרר ממעצר העיתונאי אדם שוב, וזאת לאחר שהחשדות החמורים נגדו בעבירות של אינוס ומעשים מגונים פורסמו באמצעי התקשורת עוד בטרם זומן לחקירה במשטרה". היא מדגישה כי קיימות דוגמאות בהן "המשטרה הודיעה לתקשורת מבעוד מועד על חיפושים בביתם של חשודים, בגירים כקטינים, והכתבים התלוו למשטרה ותיעדו את החיפוש". הסנגורית מתייחסת גם לאייטם הלוהט של ערוץ 10 שבו תיעד דב גילהר שורה של גברים שפותו להגיע לדירה לפגישה עם בת 13.
לדבריה, "לאחרונה מסתמנת תופעה מדאיגה נוספת של תוכניות תחקיר טלוויזיוניות ה'צדות' בפריים-טיים עברייני מין לכאורה, והכל לעיני המצלמות ובחסות המשטרה שבאה לעצור את החשודים רק לאחר שבוצע התיעוד התקשורתי המלא. יוצא, איפוא, כי במקרים רבים כלי התקשורת יודעים על חקירה או עיכוב או מעצר עוד בטרם נודע עליהם לחשוד, כך שכל פניה של החשוד לבית המשפט בבקשה לאסור על פרסום פרטיו מתייתרת וזכויותיו נרמסות ללא כל ביקורת שיפוטית. פעמים רבות מתברר כי החשדות לא היו מוצדקים, והחשודים משתחררים מבלי שמוגש נגדם כתב אישום. את הנזק שנגרם לחשודים, שכלל לא ידעו שבאפשרותם לבקש צו איסור פרסום, כבר לא יהיה ניתן לתקן".
עוד הוסיפה כי מעט מאד בקשות למנוע פרסום מגיעות לבתי המשפט אך מהחלטות שכן ניתנו בנושא ניתן להבין כי בתי המשפט לומדים מאופן ניסוח הסעיף בחוק, כי המחוקק העדיף את זכות הציבור לדעת על פני זכות החשוד לפרטיות. "בעניין זה צריך המחוקק לומר את דברו ולעמוד בפרץ, ולהגן על זכויותיו של הפרט מפני רשויות האכיפה ודורסנות התקשורת, תוך הפיכת הכלל המשפטי, כך שברירת המחדל תהיה אי פרסום פרטי החשוד. המשמעות היא שיש לאפשר לחשוד הזדמנות סבירה לעשות שימוש בזכותו לבקש שפרטיו לא יפורסמו ברבים, וכן לאפשר לבית המשפט לערוך איזון ראוי בין שני האינטרסים המוגנים, מתוך פרשנות הפוגעת במידה מועטה ככל האפשר בזכויותיו של חשוד בכל מקרה ולא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן".
נשיאת מועצת העיתונות: נתכנס בדחיפות שופטת בית המשפט העליון (בדימ.) דליה דורנר המשמשת כנשיאת מועצת העיתונות מותחת ביקורת על הצעת החוק. לדבריה מדובר בפגיעה בחופש העיתונות ובחופש הביטוי. אם החוק יתקבל אמרה דורנר, עם ישראל לא יוכל לשמוע על חקירות ראש הממשלה וכו'. דורנר הוסיפה כי בכוונתה לכנס בדחיפות את מועצת העיתונות כדי להחליט כיצד לפעול.
השר אדרי: החוק יהפוך "רבים" לחשודים השר יעקב אדרי הודיע כי יתנגד לחוק. לדבריו, החוק יהפוך רבים לחשודים בפרשה משום שאי אפשר לפרסם את שמו של החשוד האמיתי.
